בדתות מסוימות, חברות או גיור נחתם במה שנקרא טבילה. אבל האם זה באמת הכרחי ולמה?

בתרבות היהודית מדברים על המקווה. המקווה הוא אמבט טבילה המורכב מאגן שדרכו זורמים מים טריים, טבעיים, לא מעובדים (חיים). המקווה יכול להיות כל אגם, ים, אוקיינוס, נהר או אפילו נחל אם הוא עמוק מספיק באותה נקודה. למקווה נכנסים עירומים לחלוטין ויש לטבול לחלוטין במים לפחות לרגע, אך מבלי לגעת באף חלק בגוף ברצפה, בקירות או במשטח המים של המקווה.

במקווה צוללים לא רק עבור גיאור, כלומר גיור דת, אלא גם בהזדמנויות שונות אחרות, כמו נשים לאחר כל מחזור או לידה וגברים במועדים מסוימים, למשל לפני כל שבת או לפני יום כיפור. למשל, חסידים הולכים למקווה כל יום לפני תפילת שחרית ועושים טבעות. כדאי לעשות טבילה גם לאחר מגע עם גופה מתה או בעל חיים טמא, ולכן החזקת חיות מחמד מסוימות שנויה במחלוקת.

צלילה במקווה (תווילה) נחשבת לטיהור פולחני של האדם לפני הבורא. אז לפני שאתם נכנסים למקווה, אתם מתקלחים או מתרחצים היטב עם סבון וגם אתם מתכוננים היטב על ידי הורדת כל התכשיטים ועושה את השיער והציפורניים כך שתהיו פיזית כמה שיותר נקיים, כמובן ובסדר, לטיהור ב- רוּחַ!

מכאן נגזרה הטבילה הנוצרית, שלמרבה הצער נותרה מעט זכר למקורותיה. אין מקוה לילדים. אז גם טבילת תינוקות נראית לא הגיונית ומשרתת אך ורק כדי להבטיח את המשך קיומם של חברי הכנסייה.

ביהדות, לעומת זאת, יש לא רק את המקווה שבו מתקיימים טהרה פולחניים. Netilat-Jadaijm (ידיים נקיות) הוא המונח הקובע את הניקוי הטקסי של הידיים. הנצח ציווה עלינו לשטוף ידיים! לא רק כדי לנקות, אלא כדי לנקות טקסית. מנהג זה תואר על ידי שלמה המלך (שלמה) ומראה לנו שלבורא אכפת מאיך שאנו מתייחסים לגופנו.

בעת שטיפת ידיים טקסית, תחילה אתה שוטף היטב את הידיים עם סבון. לאחר מכן קחו כוס בעלת שתי ידיות עם שפה שטוחה, כלומר ללא פיה, ומלאו אותה במים קרים וצלולים. תחילה שופכים את תוכן הכוס שלוש פעמים על יד אחת, ואז שלוש פעמים על היד השנייה כולל פרקי הידיים. אחר כך נאמרת הברכה: "ברוך אתה הנצחי אדוננו מושל בכל אשר מקדשנו במצוותיו וצווה עלינו לנטילת ידינו".

אתה עושה זאת לפני כל ארוחה, כולל חטיפים, לפני כל תפילה, לפני ברכה (ולכן שלוש פעמים, כתזכורת לשלושת "לפני"). אבל אתה גם עושה את זה "אחרי" כמה דברים. למשל, לאחר שינה, לאחר קיום יחסי מין, לאחר נגיעה בחומרים לא נקיים או מתים כגון ציפורניים, ציפורניים, שיער, דם, זרע, חרקים,... אך גם לאחר אכילה ולאחר הליכה לשירותים.

למרבה הצער, לא ידוע איך האנשים שטיילו במדבר למעלה מארבעים שנה עשו זאת. אבל אלפי האנשים גם היו צריכים לשתות משהו, אז איכשהו כנראה היו מספיק מקורות מים שהספיקו גם לטבילה ולנטילת-ג'דאים. המדבר כנראה לא היה שומם כמו היום. חלקם למדו דוברים ממקורותיה של מרים, שליוו את האנשים.

אז האם אנחנו צריכים גם היום את הטבילה ונטילת-ג'דאים? באופן טבעי. אבל כל אחד צריך לענות לעצמו האם אין די במים מהברז, שהרי לא היה דבר כזה בעבר. חשוב לשמור על טהרת המוח. טקסים יכולים לעזור מאוד בשלב זה. מעקב עקבי אחר הטקסים יכול להקל באופן מופגן על פחדים וחוסר ביטחון. לנפש בהחלט גם תפקיד חשוב. אבל הנצחי גם נתן לנו את הנפש, אז למה לא לטפל בה כפי שהוא אמר לנו? ישועה אמר שהוא "מים חיים". האם איננו צריכים אם כך "לטהר" את עצמנו באמצעות דבריו ודוגמתו? הוא נתן לנו דוגמה לחיקוי. הוא שטף רגליים! האם לא כדאי לנו לעשות את אותו הדבר אז? לא רק את הידיים שלנו, לא רק את הגוף שלנו בכללותו, אלא גם את הרגליים של הסובבים אותנו? יוחנן בן דודו של ישוע אמר שהוא עצמו מטביל במים, אבל יורשו (ישוע) יטביל באש. "טבילת האש" פירושה שאנו מטהרים את עצמנו מבחינה רוחנית ובכך נכנסים לקהילת האמונה עם הנצח, בוראנו. בכך אנו חושפים את כוחותיה של רוח הקודש, כלומר דבר אלוהים, בנפשנו! האש מסמלת, מצד אחד, את דבר ה', שבו עלינו למלא את רוחנו, אך מצד שני, היא גם מסמלת את הכוח שיש לטיהור הזה באמצעות המילה.

עלינו להיפרד מהרעיון לאטום המרה לדת בטבילה. זו אף פעם לא הייתה המטרה! יוחנן "הטביל" את האנשים, לא על ידי התזת מים, אלא על ידי כנראה הוביל את האנשים לטהר את ליבם ולאחר מכן לבצע טבילה. לא להיות "נוצרים" או אפילו לדרוש מהם מיסים או חובות, אלא להיות מסוגל לעמוד "טהור" רוחנית לפני הנצח ואז לקבל את מצוותיו ובכך לבוא בברית שלו! אגב, ג'ון מעולם לא אכל חגבים. ראשית, כי חרקים נחשבים "טמאים". ושנית, זו טעות תרגום. הוא אכל חרוב מעץ החרוב. מכאן כנראה מגיע שמו של העץ, שהיה נפוץ באזור בו טייל ועבד יוחנן "המטביל" (צריך לקרוא לו יוחנן הטבילר) והוא באמת מאוד מזין וטעים.