האם עדיין ראוי לתת מעשר ולמי?

במסורת היהודית, מעשר אינו נהוג. כל אחד נותן כפי שהוא יכול ורוצה ואיפה שהוא רוצה. זה בסך הכל חוק, מצווה, לתת, לשתף ולעזור בכלל לזולת. כאשר אנו מדברים על "מעשר" ביהדות, אנו חושבים בעיקר על מניין, כלומר מספר אלה שצריכים להתכנס כדי להתפלל (להתפלל).

באסלאם גם אין "מעשר" ככלל למתן חלק מההכנסה. כדאי לעזור לאחרים. איך ובאיזה אמצעים תלוי בסופו של דבר בכל מצב אינדיבידואלי.

מאיפה בא ה"מעשר" בנצרות כתקנה לנתינה לקהילות? ובכן, הפסוק העשירי של מלאכי ג' מצוטט בעניין זה לעתים קרובות, האומר: "הביאו את המעשר הכל אל המחסן למען יהיה אוכל בביתי, ונסה אותי בכך, אומר ה' צבאות, אם אעשה. לא לתת לך "אפתח חלונות שמים וארעיף עליך ברכות בשפע!" ירמיהו כ"ט:11 מתווסף לזה לעתים קרובות: "כי יודע אני מה אני מתכננת לך, נאום ה', מתכנן להצליח ולא להזיק לך, מתכנן לתת לך עתיד ותקווה." גם בישראל הקדומה ניתן מעשר, כפי שאומר יהושע ו', יט: "כל פריט כסף, זהב, נחושת וברזל מוקדש לה' ויש להכניסו לאוצרו". או אפילו בצורה ברורה יותר בויקרא כ"ז:30-34: "עשירית מכל קציר תבואה ופירות מופרדת כמחווה קדושה לי ה'.עם זאת, אם מישהו רוצה לקנות חזרה עשירית מההכנסה שלו, עליו להוסיף עוד חמישית במחיר שנקבע. גם כל בהמה עשירית מהבקר, הצאן והעזים שייכת לי ולכן נחשבת לקדושה. כאשר סופרים את החיות, אסור לרועה לתת להן לעבור באופן שייבחר רק החלשים. כמו כן אסור לו להחליף אדם בריא באדם חולה. אחרת שתי החיות יפלו לי באופן בלתי הפיך, ה'". ואף ישוע אמר לרבנים בני זמנו במתי כ"ג, כ"ג: "אוי לכם סופרים ופרושים! אתם צבועים! אתה אפילו נותן עשירית מעשבי תיבול קולינריים כמו נענע, שמיר וקימל לאלוהים. אבל אתה אדיש לדרישות החשובות הרבה יותר של אלוהים לצדק, רחמים ונאמנות. אבל בדיוק על זה מדובר כאן: לעשות את הדברים המהותיים ולא להזניח את הדברים האחרים". שם לא מכריזים על חוסר חשיבות של מעשר, אלא על קטנוניות הנפש שבה ניתן המעשר וגם איך לא נלקחו דברים אחרים. בחשבון.

אז מה זה אומר עבורנו? פשוט למדי: אברהם כבר נתן את המעשר שלו לאחר שניצח בקרב. אז הציווי אינו חל על הנוצרים בלבד, אלא על כל הדתות האברהמיות. כל מי שחי בברית עם הבורא, שאיתו חי גם אברהם (לא אברם - אברהם "הצעיר"), צריכים לתת לפחות את החלק העשירי מכל ההכנסה (ברוטו) לקהילה המשרתת את דבר הבורא. כמובן, אתה מעדיף את הקהילה שתומכת בך. יש הרבה ספרים, הרצאות, מסכות ודעות בנושא. אבל אי אפשר להימלט מהמילה הכתובה אם בו זמנית רוצים לחיות בברית עם הנצח. ויש לומר: אין מעשר כמצוות עזרה לזולת. זה עוד אחד. עלינו לעשות את חלקנו, במקרה זה מעשר, כדי שהנצח ימלא את חלקו, כפי שהובטח, שהוא לברך אותנו בשפע כדי שנוכל להיות ברכה לאחרים. תמיד אחרי אחד באים שניים!

אז אני לא יכול להפחית את המעשר שלי בחלק שלגביו כבר תרמתי לארגון סיוע איפשהו או אפילו לשמור על חסויות לחלוטין עם המעשר שלי. זה רחוק. המעשר משמש לבנייה ולתחזוקה של הקהילה, המחויבת לדבר וברית הבורא עם אנשים. מאוד פרקטי! גם שקהילות יכולות לעזור לאחרים. לא מדובר בהפיכת כומר, כומר או אפילו קהילה דתית לעשירה. זה על הברכות שאפשר להעביר הלאה. בכל זמן. לתרומות לארגוני סיוע או צורות אחרות של סיוע אין כל קשר למעשר. אלו באמת הטבות וסכומים שנגרעים בנוסף מסך ההכנסה ובמדד נכון לא פוגעים באף אחד. לא תמיד צריך לתת כסף כדי לעזור. לפעמים זה עוזר לעמית שלי בעבודה אם אני סותם שוב את הפה החצוף שלי. אני לא צריך להוביל משימה באפריקה. עזרה מתחילה בהתנהגות מתחשבת כלפי אחרים. מאוד פרקטי!

אם הנצחי עדיין רוצה שאוביל משימה בכל מקום בעולם, הוא יספק ויראה לי דרכים ואמצעים! לרוע המזל, משימות רבות נועדו לגייס חברים ולכפות את האידיאולוגיה האישית שלי, או דתית ספציפית, על זרים. זה כנראה מעולם לא התכוון כך. עם זאת, זה נושא אחר.