זה אנושי לחגוג חגיגות. הנצח ביקש מאיתנו לחגוג פסטיבלים. אז זה לא רק אנושי, אלא גם טוב לחגוג פסטיבלים. כי הנצח תמיד רוצה את הטוב ביותר עבורנו. אבל האם עלינו להמציא את החגיגות שלנו?

אנו רוצים להבחין בארבעה סוגי חגיגות. הפסטיבלים האחד הם הפסטיבלים שהנצח הזמין לחגוג. אנחנו צריכים לחגוג את זה ולהנות מאוד לעשות את זה. הבא הוא פסטיבלים ניטרליים. אנחנו חוגגים משהו שלא משרת אף אחד במיוחד. למשל, זהו פסטיבל קיץ שבו אנחנו פשוט מביעים שמחה שהנצח נתן לנו העונה ועכשיו נהנים ממנה. ואז יש את הפסטיבלים שמכבדים אדם או קבוצת אנשים שהשיגו משהו גדול בזכות עזרת ה'. אלו הם למשל יום האם, יום הולדת, לידה, מוות או יום נישואין. הקטגוריה האחרונה תהיה פסטיבלים המשרתים אלים זרים, מה שנקרא אלילים. למשל, יום ראשון, אל השמש, ליל כל הקדושים או ימי הקדושים של הכנסייה הקתולית.

אין הרבה מה לומר על הקטגוריה הראשונה. נצטווינו לחגוג את החגים הללו וזה מה שעלינו לעשות. הנצח בירך את המועדים הללו כך שכל מי שחוגג את המועדים הללו ייהנה גם מהברכה.

לגבי הקטגוריה השנייה, אתה צריך לשקול כמה חשובים הפסטיבלים האלה לכל אחד באופן אישי. אם הם חשובים יותר ממועדי הנצח, יהיה קשה למצוא בהם ברכה. אם הגזמתם עם החגיגה בפסטיבלים האלה, כך גם.

יש להיזהר במיוחד עם הקטגוריה השלישית, במיוחד כשמדובר ביום הולדת של נביא או אדם חשוב אחר. הנצח מעולם לא ביקש מאיתנו לחגוג או להנציח ימי הולדת. אז בשום פנים ואופן אסור שתהיה חגיגה גדולה בשביל זה, לכל היותר חגיגה קטנה שבה אנשים חושבים על זה, לפיה הנצח גילה את כוחו באדם שחוגגים אותו. אדם יכול להפוך לאליל גם אם סוגדים לו בהתאם, או אם עבודתו של הנצחי באדם או בקבוצת אנשים זו אינה נידונה בחגיגה זו.

אנחנו בהחלט צריכים להתרחק מהקטגוריה הרביעית ולא ללמד אותה את הילדים שלנו. אלה כוללים חג המולד, יום ניקולס הקדוש, ליל כל הקדושים, יום כל הקדושים, חג הפסחא, קדושי הקרח וכן הלאה! החגים הללו נוצרו על ידי אנשים ומשרתים רק אנשים או אלילים, אבל לא את הנצחי, אלוהינו!