השבת היא לא חוק, אלא מצווה. לא ניתן להגביל את עצמנו ולא לשם ההלכה, אלא שיהיה לנו יום מנוחה, שה' יתברך עלינו במיוחד אם נקיים אותו. אנחנו לא "נושעים" כי אנחנו שומרים את השבת. אבל נוכל לחיות את חיינו טוב יותר ולקיים יחסים קרובים יותר עם הנצח, אלוהינו, אם נשמור אותו כפי שנצטווה. כמו שאמר ישוע בנו של הקב"ה בסימן שני פסוק כ"ז: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַשַּׁבָּת נַעֲשֶׂה לְאָדָם וְלֹא הָאָדָם לְשַׁבָּת."

הוא מת (נח) עם כניסת השבת, היה מת (נח) בשבת, ורק קם שוב כשהשבת נגמרה (כמעט?). כך, גם במותו, קיים ישוע את מצוות המנוחה בשבת ולכבד את אביו הנצחי על ידי ביקורו וככל הנראה עבודתו בנפשו בזמן שגופו נח מת.

א. בראשית ב, ג: "ויברך ה' את היום השביעי ויקדש אותו כי באותו היום נח מכל מלאכתו אשר ברא ועשה אלוהים." פירוש הדבר שהקב"ה היה הראשון שעושה זאת עשה את השבת וגם היה. הראשון לקדש אותו. ברומיים 4:15 "...אך במקום שאין חוק, אין עבירה." ללא חוק, אין חטא. בבראשית ד' 13 "אבל קין

אמר לה': "חטא שלי גדול ממה שצריך לסלוח לי" אז איך ידע קין שחטא? אם לא היה חוק, הוא היה חף מפשע, לא היה יודע שחטא. אנו קוראים על אברהם בבראשית כ"ו:5 "כי שמע אברהם בקולי ושמר את חוקיי ומצוותי דרכי ותורי." כיצד כבר ידע אברהם את מצוות אלוהים? אברהם היה צריך לדעת כבר מה הם חוק אלוהים ומצוותיו, אחרת הוא לא היה יכול לקיים אותם.

ב. כשהוציאו את עם ישראל ממצרים, אמר הקב"ה למשה בשמות ט"ז, ד', "הנה אני ממטיר לך לחם מן השמים, והעם יצא ויאסוף מדי יום את מה שהם צריכים כדי שאנסה". בין אם זה הולך בחוקים שלי ובין אם לא." אירוע זה התרחש לפני החקיקה בהר סיני. אנו ממשיכים לקרוא בשמות ט"ז 26-27 "ששת ימים תאספו; אבל היום השביעי הוא השבת, שלא יהיה בו כלום. אבל ביום השביעי יצאו כמה לאסוף ולא מצאו כלום." אז היו כבר ידעו על מצוות ה' ועל השבת שלפני ההלכה בהר סיאני.

ג. הדיבר הרביעי מתחיל במילותיו של שמות כ, ח: "זכור את יום השבת לקדשו" מה פירוש "זכור"? הנצחה היא מילה נרדפת ל"לזכור" או "לזכור" או "לזכור" וכו'. עם ישראל היה בעבדות במצרים כ-400 שנה. בשמות ב:13 "והכריחו המצרים את בני ישראל לשרת בחוסר רחמים." בתקופת השעבוד והעבדות, לא יכלו בני ישראל לשמור את השבת. זו כנראה הסיבה שהוא נשכח במוחם של רבים. לכן, כאשר נחלצו מידי המצרים, הזכיר להם ה' זאת. הקטע מצביע גם על כך שהשבת כבר הייתה קיימת לפני שנכתבו עשרת הדברות בהר סיני. אז המצוות לא הומצאו מחדש על ידי אלוהים בהר סיני, ולא היו רק עבור "היהודים (צאצאי ישראל/יעקב)" אלא היו רק תזכורת לאנשים שנשכחו בכ-400 שנות העבדות חסרת הרחמים. מה היה חשוב ונכון.

א. ממתי שבת קיימת?

אנו קוראים בשמות כ, יא "כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בהם, וינח ביום השביעי. על כן ברך הנצח את יום השבת וקידשו." כך נבראו אדם וחוה וביום הראשון החלה השבת הראשונה, אותה חגגו עם ה' הנצחי. אלוהים נתן את ברכתו ביום השביעי. האם לא צריך להיות שם מישהו שיקבל את הברכה? את מי עוד צריך אלוהים לרצות יברך אם לא אנחנו בני האדם? אז השבת קיימת מאז הבריאה!

ב. כמה זמן צריכה להימשך השבת?

אלוהים אומר בישעיהו 66:22-23 "כי כשם שהשמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני, אומר ה', כך יעמדו זרעך ושמך. וכל בשר יבוא להשתחוות לפני חודש חדש אחר חודש ושבת אחת אחרי השניה, אומר ה'." אז הקב"ה אומר שאנו בני האדם (לא רק היהודים) נבוא לפניו ונעבוד לו בכל שבת. אז את השבת יחגגו גם על הארץ החדשה.

ג. האם יש לברך רק יהודים עד השבת?

היהודים, אבל גם אנשים רבים אחרים, שומרים את השבת. עם זאת, מדוע הוא הוכנס לכל האנשים בעת הבריאה ומדוע הוא נחגג על ידי כל האנשים על פני האדמה החדשה ולא רק על ידי היהודים? אז אלוהים מצווה לכל האנשים, ומהשחרור ממצרים היא צריכה לחול רק על יהודים עד שתבוא הארץ החדשה, ואז היא צריכה לחול שוב על כולם? מתי ביטל אלוהי אברהם את השבת לכולם מלבד היהודים? ולמה כולם צריכים פתאום להחזיק אותו שוב על האדמה החדשה? האם זה הגיוני? האם זהו צדקתו של אלוהים? במרקוס ב' 27 אנו קוראים: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם השבת נוצרה למען האדם ולא האדם לשבת." אז הנצח מברך את האנשים שומרי השבת והשטן מנסה הכל כדי להבטיח שאנו אל תקבל את הברכה הזו בכך שתגרום לנו להאמין שהשבת אינה מיועדת לכולנו.

ד. האם אלוהים קובע חוקים שונים לאנשים שונים?

א. כתוב: "השבת נוצרה למען האדם." לא כתוב "השבת נוצרה ליהודים".

ב. השבת קיימת מיום הבריאה והיא תחגוג גם על הארץ החדשה. אז נשאלת השאלה, מדוע אסור לחגוג את השבת בין לבין?

על כך אומר ישעיהו בפרק 56:6-7 "והזרים אשר הצטרפו כעם ה' לעבדו ולאהוב את שמו למען יהיו לו עבדים כל שומר שבת. שמור את זה "אם לא תחלל אותי ותחזיק בבריתי, אביא אותם אל הר קדשי ואשמח אותם בבית תפילתי..." ישעיהו מראה שאת השבת צריך לשמור לא רק על ידי יהודים, אלא גם על ידי זרים, כלומר לא יהודים. כל הרוצה לשרת את אלוהי אברהם! עוד אומר ישעיהו בפרק 58:13-14 "אם תסיר רגלך מהשבת, ולא תעשה כרצונך ביום הקדוש שלי, ותקרא לשבת תענוג, וליום קדוש ליהוה, כבוד. אם תכבד אותו כך, שלא תעשה את דרכיך, ולא תימצא בהם מה שנוח לך או פטפוט סרק; אז תתענג על הנצח, ואעיף אותך מעל מרומי הארץ ואוכל אותך בנחלת יעקב אביך (ישראל); כי פי הנצח אומר זאת." אז הקב"ה אומר שהוא לא רק רוצה לברך את שומרי השבת, אלא יוביל אותם להר שלו, ישמח אותם בבית תפילתו וירחף מעל הארץ אומר לו את נחלתו של יעקב (ישראל). הבטחות אלו מתייחסות גם לארץ החדשה ומבהירות כמה גדול יהיה גמולנו אם נשמור את השבת ובכך נכבד ונשרת את הנצח.

אין פלא שהשטן מנסה לחסום מאיתנו את הגמול הזה על ידי כך שהוא מסיח את דעתנו משמירת השבת כדי שלא נוכל לקבל את גמול ה'. משה גם אומר שהשבת מיועדת לכל האנשים ולא רק ליהודים. בשמות יב:49 אנו קוראים: "החוק הוא ליליד ולזר היושב בקרבכם." השבת היא דבר שבאמצעותו יש לברך את כל השומרים. זה צריך להיות יום מיוחד שבו אתה צריך לקחת זמן מיוחד עבור אלוהים, הנצחי, המשפחה שלך ואת עצמך. האם ברכה זו צריכה להיות רק ליהודים? קולוסים 3:11 "אין לא יווני, יהודי, נימול, ערל, לא יווני, סקית, שעבוד ולא בן חורין, אלא בכל ובכל ישוע הוא הדוגמה." אז כל האנשים שווים בפני אלוהים. זה לא משנה אם אני יהודי או לא. אני רק צריך לחיות כמו שישוע הראה לנו איך לחיות. וחי על פי התורה, כפי שהבטיח אביו לו ולנו. יחזקאל כ', כ' מתאר זאת כך: "וקדשי את שבתותי; כי הם לאות ביני וביניכם למען תדעו כי אני ה' אלוקיכם." אם לא נשמור שבתות, ה' אינו אלוהינו אלא אחר. איזה אלוהים אנחנו רוצים לשרת? אולי אל השמש ביום ראשון או אלוהי אברהם בשבת? כל אחד צריך להחליט בעצמו! במלאכי ג' ו' אומר הנצח: "כי אני הנצחי ואינני משתנה".

אם הוא לא ישתנה, הוא אותו אלוהים בברית הישנה ובברית החדשה, בתורה ובתנ"ך, בקוראן ובתנ"ך. אז גם מצוותיו זהות. קהלת י"ב יג מסכם: "נשמע את סך כל התורה: ירא את ה' אלהים ושמר את מצוותיו; כי כל אדם צריך לעשות את זה." (ולא רק יהודים!)

לשם כך נצטרך קודם כל להבחין בין תורת ה' לבין חוקי משה.

א. בדברים ה, כב אנו קוראים: "דברים אלה דבר ה' בהר אל כל אספתכם, מתוך האש והענן והחושך, בקול חזק, ולא הוסיף דבר. וכתב אותם על שני לוחות אבן ונתן לי".

עם זאת, אנו קוראים על תורת משה רבנו בויקרא א, ב "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אם ירצה מישהו מכם להקריב מנחה לה', תשתמשו בבקר, בבקר ובבקר. הצאן, שלך תביא מנחה."

עשרת הדיברות הוכרזו על ידי אלוהים, הנצחי, באופן אישי. תורת משה הוכרזה על ידי משה. אבל על ידי מי ומה נכתבו החוקים?

שמות ל"א 18 ו-32:16 "ויתן למשה בסיים לדבר עמו בהר סיני את שני לוחות העדות, לוחות אבן, כתובים באצבע אלוהים." "והשולחנות היו. עבודת ה', והכתב היה כתב ה', החקוק על הלוחות."

אולם דברים ל"א כ"ד אומר "והיה כאשר סיים משה לכתוב את דברי התורה הזאת בספר עד הסוף..."

אז עשרת הדיברות ניתנו באופן אישי על ידי אלוהים ונכתבו באבן באצבעו. אולם תורת משה נכתבה בספר מאת משה. מתברר שעשרת הדיברות הם אלוהיים וחוקי הפסיפס הם אנושיים. אז היכן נשמרו עשרת הדיברות?

דברים י, ה "ושבתי וירדתי מההר. ושמתי את הלוחות בארון אשר עשיתי; וְהֵם שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוָּהִי יְהוָה."

לעומת זאת, חוק משה דברים 31:26 "קח את ספר התורה הזה ושם אותו לצד ארון ברית יהוה אלוהיך למען יהיה שם לעד עליך." אז שני אלה חוקים ברורים בתורה מופרדים זה מזה. לשני החוקים הללו יש לכן משמעויות שונות עבור אנשים. אנו קוראים על תורת משה, הנקראת גם התורה הטקסית, בויקרא ז', 37-38 "זאת תורת העולה, המנחה והחטאת, וקרבן האשמה. על קרבן הקידושין ועל המנחת השלום אשר נתן ה' למשה ציווה בהר סיני ביום שציווה את בני ישראל להקריב את קרבנותיהם לנצח במדבר סיני". הוא החוק שבו מוגדרת מערכת ההקרבה כולה.

מצד שני, בג'יימס ב':8-10 וב-1:25 "אם אתה באמת מקיים את החוק המלכותי על פי הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך", אז אתה עושה טוב. 9 אבל אם אתה מכבד את האדם, אתה חוטא, כשהוא מורשע על פי החוק כעוברים. 10 כי מי ששומר את כל התורה, אך נכשל באחת, אשם בכל המצוות." "אך מי שהתבונן היטב בתורה המושלמת, זו של החירות, ושומר בה, לא שומע שוכח, אלא "העושה. של העבודה יתברך במה שיעשה".

בעוד שעשרת הדיברות מתוארות כ"מלכותיות" ו"מושלמות", החוק הטקסי מתואר כך: "אבל עתה, לאחר שהכרת את אלוהים הנצחי, אלא נודעת על ידי אלוהים, כיצד אתה שוב פונה? גורמים חלשים ואומללים שאותם אתה רוצה לשרת שוב?" החוק האחד הוא מלכותי ומושלם. החוק השני, לעומת זאת, חלש ופתטי.

ב. למה בכלל קיימים שני חוקים? לשם מה נועד החוק הטקסי?

גלטים 3:19 "עכשיו למה החוק? הוא התווסף בגלל עבירות (עד שיבוא הזרע שהבטיחו לו), שנקבע על ידי מלאכים ביד מתווך".

אז בגלל החטא זה התווסף לעשרת הדברות. אנו ממשיכים לקרוא מפסוקים 24-25: "וכך הפכה התורה לבעל תפקידנו למשיח, כדי שנוכל להצדיק באמונה. אבל אחרי שהאמונה באה, אנחנו כבר לא תחת מפקד משימה".

אז הפך החוק הטקסי.

איך אנחנו בכלל יודעים שעשרת הדיברות היו קיימות לפני החטא? אנו קוראים ביוחנן א' 3:8: "כל החוטא הוא מהשטן, כי השטן חטא מראשיתו. לשם כך התגלה בן האלוהים, כדי להשמיד את מעשי השטן".

לפי התנ"ך, השטן היה קיים לפני בני האדם. השטן פיתה את חוה לחטוא. כמה זמן החוקים האלה צריכים להימשך?

על החוק הטקסי אנו קוראים: "אז הפכה התורה למשמעת שלנו כלפי המשיח, כדי שנוכל להצדיק אותנו באמונה. אך לאחר שהאמונה באה, איננו עוד תחת מפקד." (גלטים ג':24-25) לפיכך, החוק הטקסי איבד את תוקפו עם מותו של ישוע. "אבל ישוע זעק בקול ומת. 38 ונקרע פרוכת המקדש לשניים מלמעלה למטה." (מרקוס ט"ו:37-38) זה היה סימן על טבעי מאלוהים ליהודים ששירות הקורבנות הושלם/סוף סוף התקיים אחת ולתמיד. . באפסים ב' 15-16 נאמר: "הסר בבשרו את האיבה, את חוק המצוות, למען יעשה את שניהם בנפשו איש חדש אחד, עושה שלום, 16 ופייסה את שניהם. עם הקב"ה בגוף אחד דרך הצלב, לאחר שהמית את האיבה באמצעותו." כאן ברור שלא מדברים על עשרת הדברות. התנ"ך מבחין בבירור בין חוקים למצוות.

לכן חשוב שנקרא בעיון. בהתאם לנסיבות, מצוות וחוקים מוזכרים בנפרד או ביחד. אבל כשמדובר בקדושת המצוות, גם הן מוזכרות בפירוש כמצוות. אז התנ"ך כותב שהחוקים הם שהגיעו לקצם.

מעשרת הדברות אנו קוראים: "מעשי ידיו אמת וצדק; כל מצוותיו צדקות. 8 הם ישמרו לנצח נצחים, בנאמנות וביושר" (תהלים י"א:7-8).

החוקים הזמניים, שמטרתם לכוון את האדם לקורבן האמיתי, איבדו את משמעותם עם מות ישוע. אולם, לא עשרת הדיברות, כי המשורר אומר שאלו ישארו לנצח נצחים. לפני שישוע עלה עלינו לצלב, היהודים היו אמורים להקריב כבשים על חטאיהם, ולכן ניתן להם את ההלכה הטקסית עם הכהונה ומערכת הקורבנות. לרוע המזל, רבים סבורים שגם החגים ושבתותיהם הגבוהות בוטלו, אך על כך עוד בפרק אחר. אולם לימי המנוחה הקדושים של ה' יהוה אין הרבה קשר לשבתות הגבוהות של המועדים. הפסטיבלים הללו בשרו את האירועים הבאים. למותו ותחייתו של יהוה בנו של ה' ישוע המשיח.

קבענו שעשרת הדיברות היו קיימות לפני הנפילה. (ללא חוק, אין נפילה!) לפיכך, השבת אינה מצביעה על בואו, מותו או תחייתו או גאולתו של ישוע, אלא זוכרת וזוכרת את אביו יהוה, אשר ברא את השמים ואת הארץ ואת סמכותו אנו נכנעים. יש לציין גם שהחוק הטקסי ניתן למעשה ליהודים "אז תצליחו אם תזהרו לעשות את החוקים והחוקים אשר ציווה יהוה את משה לישראל. היה חזק ואמץ, אל תפחד ואל תפחד!" (דברי הימים א' כב, יג) לעומת זאת, עשרת הדיברות ניתנו לכל האנשים. "התוצאה הסופית של הכל הבה נשמע: יראת אלוהים ושמור את מצוותיו; כי זה כל האדם. 14 כי אלוהים יביא כל מעשה, בין טוב ובין רע, למשפט כל נסתר." (קהלת י"ב:13-14) התנ"ך מזהיר אותנו שלא לדחות את חוק יהוה. "המסיט אוזנו מלשמוע את התורה, תועבה אף תפילתו" (משלי כ"ח:9)

מדוע התנ"ך כל כך מחמיר בנושא זה? למה המילים הקשות האלה? כי עשרת הדיברות מייצגות את אופיו של אלוהים. זהותו של יהוה מוזכרת במצוות. אלוהים לא משתנה. "כל מתנה טובה וכל מתנה מושלמת יורדת מלמעלה, מאבי האורות, אשר אין אצלו שינוי ואין צל של כל שינוי" (יעקב א':17)

מצוות ה' וזהותו מתאימות בדיוק, כפי שניתן לקרוא בטבלה הבאה:

1 יוחנן 4:8 אהבה מתי 22:37-40

תהילים כט:10 תהילים נצח 111:7-8

מתי 5:48 ג'יימס מושלם 1:25

ישעיהו 6:3 הרומים הקדושים 7:12

יוחנן 14:6 אמת תהילים 119:142

ג'יימס 1:7 ללא שינוי לוקס 16:17

דברי הימים ב ו:18 ללא הגבלה תהילים 119:96

א' לקורינתים א' 30 תהילים ישר 119, 172

יוחנן 4:24 הרומאים הרוחניים 7:14

1 יוחנן 3:3 תהילים טהור 19:8

יוחנן 8:12 אור משלי 6:23

שמואל ב' ז':22 הגדול ישעיהו 42:21

תהילים 145:9 הרומים הטובים ז':12

ירמיהו 23:6 צדק תהילים 119:172

איוב 37:14 תהילים נפלא 119:18

תהילים 104:1 הנהדר ישעיהו 42:21

אם אני מבצע פשע, אני אשם רק כל עוד החוק עומד. אם החוק ישונה או יוסר, אני חף מפשע. אף אחד לא יכול לשפוט אותי כי לפי החוק לא עשיתי שום דבר רע. אולם ישוע לא בא לשנות או לבטל את החוק. אמר ישוע: "אל תדמיין כי באתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי לבטל, אלא למלא." (מתי ה':17) הוא לקח על עצמו את אשמתנו ובכך הוכיח בדיוק שלחוק יש עדיין תוקף מלא. ברומיים ו' פסוק 23 כתוב: "כי שכר החטא הוא מוות; אבל מתנת אלוהים היא חיי נצח במשיח ישוע אדוננו." אילו השתנתה או בוטלה החוק, ישוע לא היה צריך למות על חטאינו. זה מעלה את השאלה, ממה בדיוק גאל אותנו ישוע? בגלטים ג פסוק 13 אנו מוצאים את התשובה: "אבל המשיח גאל אותנו מקללת התורה, כאשר היא הפכה לקללה עבורנו (כי כתוב: "ארור כל התלוי על עץ!") הפך כלומר, נגאל מקללת החוק ולא מהחוק עצמו "במחיית כתב האישום נגדנו אשר היה נגדנו בחוקים, והסרתו מקרבנו, מסמרה על הצלב" (קולוסים). 2:14) אז החוב הקיים הוצמד לצלב ולא לחוק! כי נצטרך למות על חטאינו. אולם ישוע מת עבורנו כדי שנוכל לחיות. "כי הוא עשה אותו לחטא עבורנו, אשר לא ידע חטא, למען נהיה בו לצדקת אלוהים" (2 לקורינתים ה':21)

קולוסים ב' פסוק 16 משמש לעתים קרובות כטיעון נגד השבת, בפסוק זה נאמר: "אז אל תשפוט אותך איש בגלל מאכל או משקה, או בגלל חג, או חודש חדש או שבת..." מה הם פול מדבר כאן בהקשר? אנחנו מדברים על אוכל, שתייה, ירח חדש וחגים! האם אנו קוראים משהו על אכילה, שתייה, ירח חדש או חגים בעשרת הדברות? אז השבתות יכולות להיות רק חוק משה. ההקשר מסביר בבירור שאלה השבתות הגבוהות של הימים הנוראים, לא השבת הקדושה השבועית. אז מדובר בימי החג המצביעים על ישוע, שעליהם אין לשפוט איש! כי אנחנו ממשיכים לקרוא בפסוק י"ז: "אשר הדברים הם רק צל של הבאים, אבל המשיח יש את מהותם." פסוק זה מאשר שוב שזוהי תורת משה, שהיא רק "צל" של מה שעתיד לבוא בהתגשמות מותו ותחיית ישוע.

בספר ויקרא אנו קוראים קטע מתורת משה בפרק כ"ג החל מפסוק 36: "שבעת ימים תקריב אש לה' וביום השמיני תערוך עצרת קודש ותקריב קרבנות אש לה'. אדוני; זה מפגש פסטיבל; אתה לא צריך לעשות שום עבודה שם. 37 אלו חגי יהוה כאשר תקרא אספות קודש להקריב ליהוה זבחי אש, עולה, זבחים, זבחים ומשקה, כל אחד ביום שלו, 38 מלבד שבתות הקודש. יהוה, ומלבד המנחות שלך, גם נדרים וגם קרבנות מרצון חופשי, דברי הימים ב', ח', יג אומר: "כל אשר היה מקריב בכל יום על פי תורת משה, בשבתות ובחדשים ובימי החגים, שלוש פעמים ב- שנה, דהיינו בחג המצות, חג השבועות וחג הסוכות".

מה שמרשים במיוחד הוא שהשבתות (כלומר ברבים) מוזכרות בקשר לאכילה, שתייה, ראש השנה ומועדים שונים. אז כאן אנחנו לא מדברים על השבת השבועית, אלא על השבתות הגבוהות של הימים הנוראים.

מעניין שרק כמה פסוקים בהמשך מפסוק הטיעון ניתן לקרוא את הדברים הבאים: "אם מתת עם המשיח לעקרונות העולם, אילו תקנות אתה מאפשר להטיל עליך, כאילו אתה עדיין חיים בעולם? 21 למשל: "אל תיגע בזה, אל תטעם את זה, אל תתמודד עם זה!" 22 כל מה שנהרס בשימוש. 23 הם רק מצוות ותורות של בני אדם, אמנם יש להם מראה של חוכמה בפולחן שבחרה עצמית ובהתאבדות פיזית, אבל הם חסרי ערך ומשמשים להשביע את הבשר." (קולוסים ב', 20-23) הנה יש לנו פעם אחת. שוב אישור ברור, שאלו מצוות אנושיות, לא אלוהיות. להשתמש רק בקולוסים ב' 16 כדי לטעון שהשבת בוטלה זה להוציא את הפסוק מהקשרו.

עברים 10 פסוק 14 קורא: "כי בזבח אחד הוא השלים לנצח את המקדשים." אז ישוע השלים את הקורבן לנצח נצחים. אז אין אנו צריכים להקריב שום קורבן מלבדנו, אולם השבת מהדיבר ד' אינה קשורה לכך. זה מזכיר לנו את הבריאה ואת זה שיהוה ברא אותנו. השליח יוחנן מזכיר למאמינים את הציווי הישן, כפי שאנו יכולים לקרוא באות הראשונה של יוחנן בפרק השני מפסוק ז: “אהובים, איני כותב לכם מצוה חדשה, אלא מצוה ישנה שהייתה לכם ממנה. ההתחלה; הציווי הקדום הוא המילה אשר שמעת מלכתחילה."

השליח יוחנן מדבר כאן על המצוות שהיו קיימות מההתחלה.

"כי החטא לא ישלוט בך כי אינך תחת התורה אלא תחת החסד" (רומים ו' 14) האם זה טיעון נגד השבת? אז אנחנו תחת חסד, אז אנחנו כבר לא צריכים לקיים את עשרת הדברות. אנחנו לא צריכים חוק, אנחנו יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים. אוֹ? אבל ממש הפסוק הבא (15) ממשיך במילים: "כיצד עלינו לחטוא, כי איננו תחת התורה אלא תחת החסד? רחוק יהיה!"

כאשר מישהו "סולח", הוא משוחרר מחטא, אך לא מהחוק החל. החוק כמובן עדיין תקף, גם למי שזכו לחנינה. אם הוא היה עובר שוב על אותו חוק בחסד, הוא היה נידון שוב. אז נכון שאנחנו בחסד כי ישוע לקח את העונש על עצמו. עם זאת, אין זה אומר שהחוק איבד את תוקפו.

אז אנחנו יכולים לשאול את עצמנו אם אנחנו תמיד רוצים לקבל חנינה כדי שלא נצטרך לקיים את החוק, או שמא זה לא קל יותר ומראה יותר אהבה לאבינו שבשמים אם פשוט נקיים את מצוות ה' ונקבל ברכות, במקום זאת. של הצורך לחיות בחסד!

"כי החטא לא ישלוט בך כי אינך תחת התורה אלא תחת החסד" (רומים ו':14) מה זה אומר כשאיננו עוד תחת החוק? האם זה אומר שאנחנו פטורים מהחוק? הפסוקים 15 ו-16 הבאים נותנים רמז לכך: "כיצד נחטא כי איננו תחת התורה אלא תחת החסד? רחוק יהיה! 16 האם אינכם יודעים שמי שאתם נותנים את עצמכם כעבדים לציית לו, אתם עבדיו וצריכים לציית לו, האם החטא מביא למוות, או הציות מביא לידי צדקה?" אז אי אפשר לומר שאיננו תחת החוק. משמע שעשרת הדברות בוטלו. כי עשרת הדיברות מגדירים את החטא. אולם ללא חוק אין חטא! פאולוס מזהיר אותנו ואומר לנו לא לחטוא. אנחנו כבר לא נתונים לעונש של החוק, אבל עדיין מצפים מאיתנו לציית לחוק. אחרת איך אוכל להיות ציית לאלוהים יהוה? איך יכולתי להראות את אהבתי אליו? איך אוכל לשאת פרי טוב? איך יכולתי להיות אור עבור אחרים?

בהקשר זה מוזכר לעתים קרובות גם פסוק אחר נגד השבת: "עכשיו, לאחר שהכרת את אלוהים, או יותר נכון הוכרת על ידי אלוהים, כיצד תחזור שוב לחוקים החלשים והדלים שברצונך לשוב ולעבוד?" ( גלטים ד, ט) נטען שמשמעות הדבר היא שעשרת הדיברות, כולל שבת, בוטלו. אבל באיזה חוקים מדובר? ובכן, הפסוק הבא (10) כבר מסביר זאת: "אתה שומרת ימים וחודשים ומועדים ושנים." בעשרת הדברות לא מוזכרים ימים, חודשים, מועדים ושנים. אולם תורת משה מדברת על ימים, חודשים, מועדים ושנים. לכן, אמירה זו יכולה להיות רק חוק משה. וזה לא אומר עשרת מצוות ה' יהוה. פאולוס מסביר ברומים ג':31: "איך? האם אנו מבטלים את החוק באמונה? רחוק יהיה! אלא אנו מעמידים את התורה". לא בכדי אמר ישוע במתי ז' 21-23: "לא כל האומר לי 'אדוני ה' יכנס למלכות השמים, אלא מי שעושה את הרצון. של אבי שבשמים עושה. 22 רבים יאמרו אלי ביום ההוא: אדוני ה', האם לא התנבאנו בשמך וגרשנו שדים בשמך ועשינו הרבה מעשים בשמך? 23 ואז אעיד עליהם, מעולם לא הכרתי אתכם; הסתלקו ממני, אתם רשעים!" והשליח יוחנן כותב ביוחנן א' ב':1-5: "ילדי, את הדברים האלה אני כותב לכם, כדי שלא תחטאו! ואם מישהו יחטא, יש לנו סנגור עם האב, ישוע המשיח הצדיק; 2 והוא הכפר על חטאינו, לא רק על חטאינו, אלא גם על חטאי העולם כולו. 3 ובזה אנו יודעים כי הכרנו אותו אם נשמר את מצוותיו. 4 כל האומר הכרתי אותו, ובכל זאת לא שומר את מצוותיו, שקרן הוא, והאמת אין בו; 5 אבל כל המקיים את דברו, בו אהבת אלוהים באמת שלמה. בכך אנו יודעים שאנו בו".

אמנם אנו נושעים בזכות האמונה בבן ה' יהוה, ישוע המשיח. אולם, האם זה אומר שאני יכול להתעלם ממצוות ה'? השליח יעקב כותב בג'יימס ב':20: "ללא מעשים, האמונה מתה." כיצד יש להבין זאת? האם אני צריך עכשיו עבודות, או שאני לא צריך לעשות עבודות? אנו נושעים על ידי אמונה, לא על ידי שום מעשים. אולם יצירות חיצוניות הן סימן לאמונה פנימית! למשל, אם נאמין לתחזית מזג האוויר, האם נצא לברביקיו כאשר צפויה סערה? אז אם נאמין בכל ליבנו, כיצד ננהג כלפי יהוה? האם נפר את הוראותיו כמו ילדים סוררים? האם נשקר, נגנוב, נרצח או נעבוד לאלים אחרים? האם נחדף את שמו של אלוהים או נשנה את מצוותיו?

חשוב להבין שהאמונה אינה שוללת את המצוות! המצוות והאמונה משלימות זו את זו.

קודם כל עולות כמה שאלות:

א. מה המשמעות של הברית הזו?

ב. עם מי נכרתה הברית?

ג. למה ברית חדשה?

ד. האם בריתות אלו היו שונות?

א. מה המשמעות של הברית הזו?

"וְכָרַתְתִּי עֲלֵיהֶם בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא אֶחָד לְהַטִּיב לָהֶם; ושמתי את פחדי בלבם, למען לא יסורו ממני." (ירמיה ל"ב, 40) בתהילים 132:12 מתוארת הברית כך: "בניכם ישמרו את בריתי ואת עדותי כי אני. למד אותם בניהם ישבו על כסאך לנצח." אז ה' כרת ברית עם אנשים. הוא רוצה לברך אותם ולא להפסיק לעשות טוב. אבל מה התנאי של הברית הזו? מה ה' מצפה מהם? אנשים למען בספר משה השביעי פרק ז', מתחיל בפסוק ט', כתוב: "דע עתה כי ה' אלוהיך אלוהים נאמן שומר ברית ורחמים לאוהביו ושומרי מצוותיו. באלף אברים", ממשיך פרק ד' פסוק י"ג: "וַיְגַבֵּר אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם אֶת עֲשָׂרָת הַמִּלִּים וְכָתַבְתָּם עַל שני לוחות אבן." כותב נחמיה בפרק א' מתוך הפסוק. חמישה מסכמים כך: "[...] ה' אלוהי השמים אל גדול ונורא שומר ברית ורחמים לאוהביו ושומרי מצוותיו", דניאל משתמש במילים דומות בתפילתו: "אבל התפללתי אל ה' אלוקי, והודה ואמר, ה' אלוקי גדול ונורא שומר הברית והחסד לאוהביך ושומרי מצוותיך." אז לסיכום, אפשר לומר שתנאי הברית עם אנו בני האדם הם נאמנות, נאמנות וצייתנות לאלוהים.

ב. עם מי נכרתה הברית?

מה שנקרא נוצרים טוענים שוב ושוב שהברית שנכרתה בהר סיני חלה רק על עם ישראל, כלומר על היהודים. לשם כך עליכם להבין שכולנו המאמינים באלוהים ה' ובנו ישוע המשיח שייכים לעם ישראל ולכן הם, אם תרצו, "יהודים ברוחם". ברומיים ב' נאמר כך מפסוקים כ"ח-כ"ט: "כי אין הוא יהודי שהוא כלפי חוץ, ולא מילה חיצונית מילה בבשר; 29 אבל יהודי הוא מבפנים, וברית המילה היא בלב, ברוח, לא באות; אשר שבחיו אינם מבני אדם, אלא מאלוהים." אבל עוד על כך במקום אחר, שכן זהו גם נושא נוסף וגדול.

אבל אנו קוראים בתנ"ך שאלוהים יהוה כרת ברית עם אדם ועם נח הרבה לפני שהיה עם ישראל או היהודים. אותה ברית כרת אלוהים יהוה עם עם ישראל ולא רק עם יהודים. גם בתקופת משה, הברית לא הייתה רק ליהודים. זה מה שאנו קוראים בישעיהו 56, פסוקים 1-6: "כה אמר יהוה: שמור צדק ועשה צדק. כי ישועתי עתידה לבוא, וצדקתי עומדת להתגלות. 2 אשרי האיש העושה את הדברים האלה ובן האדם המחזיק בהם שומר השבת פן יחלל אותה וישמר ידו מלעשות רע. 3 ואל ידבר בן-הגר אשר הצטרף אל-יהוה לאמר, בוודאי יוציאני יהוה מעמו; ואל יאמר הסריס: הנה אני עץ יבש. 4 כי כה אמר יהוה: לסריסים השומרים את שבתותי ובוחרים בדברים שאני אוהב ומחזיקים בבריתי 5 אתן להם מקום בביתי ובחומותי ושם טוב מבנים. ובנות: אתן להם שם עולם אשר לא יכרת. 6 ובני זרים אשר התחברו ליהוה לעבדו ולאהוב את שם יהוה להיות לו עבדים כל שומר שבת לא לחלל אותה ויאחזו בי בריתות. ."

ישוע כרת ברית כזו עם תלמידיו גם בערב הסדר של פסח (המכונה גם הסעודה האחרונה). "כמו כן גם הכוס שלאחר הסעודה לאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי; עשה זאת כל פעם שתשתה אותו לזכרני!" (לקורינתים א' יא, כ"ה). ברית זו גם אינה מוגבלת רק לבני ישראל, למרות שישוע היה כהן גדול של היהודים. זה אומר שלכל אדם יכול להיות ברית עם אלוהים יהוה. הוא רק צריך לעשות את שלו.

ג. למה ברית חדשה?

לפני שנשיב על שאלה זו, הבה נקרא סיפור מתוך דברי הימים ב' ל"ג:21-23: "בן עשרים ושתים שנה היה אמון במלך ומלך שנתיים בירושלים; 22 ועשה הרע בעיני יהוה, כאשר עשה מנשה אביו. וַיִּזְבַּח עַמּוֹן אֶל-כָּל-הָאֱלִילִים אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו וַיַּעֲבֹד אֹתָם. 23 אבל הוא לא השפיל את עצמו לפני יהוה כשם שהשפיל את עצמו אביו מנשה עשה הרע. אנו ממשיכים לקרוא בפסוקים 24 - 25: ועבדיו קשרו נגדו קשר ויהרגו אותו בביתו. 25 אז הרגו בני הארץ את כל אלו אשר קשרו קשר נגד המלך אמון; ועם הארץ המליכו את יאשיהו בנו במקומו." המלך החדש היה טוב מאביו. קראנו עליו בספר דברי הימים ב' ל"ד, א'-ב': "בן שמונה שנים היה יאשיהו במלך ומלך שלושים ואחת שנה בירושלים. 2 ויעשה הישר בעיני יהוה וילך בדרכי דוד אביו ולא פנה לימין ולא לשמאל טוב יאשיהו אבל ידע מה עשו אבותיו. לא בסדר. הוא אמר בפסוק כא, "לך ושאל את ה' עבורי ובעד הנשארים בישראל וביהודה על דברי הספר אשר נמצא; כי גדול זעם ה' אשר נשפך עלינו כי לא שמרו אבותינו את דבר ה' לעשות ככל הכתוב בספר הזה." המלך יאשיהו השפיל את עצמו לפני ה' על כן. אומר ה' זה ליאשיהו מפסוק כז: "כי התרכך לבבך והשפלת את עצמך לפני ה' בשמעת את דבריו על המקום הזה ועל יושביו כי השפלת עצמך לפני וקרעת את בגדיך לפני אם יש לך. קרא, גם אני שמעתי אותך, אומר ה'. 28 הנה אני אוסף אתכם אל אבותיכם והבאתם אל קברכם בשלום ועיניכם לא יראו את כל הרעה אשר אביא על המקום הזה ועל יושביו. 29 וכאשר הביאו את התשובה הזאת אל המלך, שלח המלך ויאסף את כל זקני יהודה וירושלים. 30 ויעלה המלך אל בית יהוה ועמו כל אנשי יהודה ויושבי ירושלים הכהנים והלויים וכל העם הגדול והקטן ויקראו באזניהם הכל. נמצאו דברי ספר הברית אשר בבית יהוה. 31 ויעמוד המלך במקומו וכרת ברית לפני ה' כי ילך אחרי ה' לשמור את מצוותיו ועדותיו וחוקותיו בכל לבו ובכל נפשו לעשות. כדברי הברית הכתובים בספר הזה".

מסיפור זה אנו רואים בבירור שהברית חסרת ערך אם לא נקיים אותה באי קיום המצוות, אלא אם אנשים בוגדים באלוהים. הברית איבדה את משמעותה כי אנשים לא מילאו את תנאיה. ברית זו חלה רק אם אנו בני האדם משפילים את עצמנו לפני אלוהים יהוה, אוהבים אותו ונקיים את כל מצוותיו. אבל כדי לחזור לשאלה, למה יש ברית חדשה? מכיוון שהברית הישנה התבטלה בגלל חטאים ועבירות, יאשיהו כרת ברית חדשה עם אלוהים. זו לא הייתה הפעם היחידה שעם ישראל חטא לאלוהים. יהושע כותב ביהושע ז, יא: "חטא ישראל, עברו על בריתי [...]" ובתהילים 78, 19 כתוב: "לא שמרו את ברית ה' ולא רצו ללכת בה. תורתו." ועוד בפסוק 37: "אבל לבם לא היה עליו ולא קיימו בנאמנות את בריתו!", לא החטא המקרי או הבלתי מודע הפך את הברית לבטלה, אלא החטא המודע והמכוון, כפי שמתאר זאת דוד.

הברית החדשה כבר התנבאה בברית הישנה: "הנה ימים באים, אמר ה', אשר אכרת ברית חדשה עם בית ישראל ועם בית יהודה; 32 לא כברית אשר כרתי עם אבותיהם ביום אשר אחזתי בידם להוציאם מארץ מצרים; כי הם הפרו את בריתי, ובכל זאת בטחתי בהם, נאום ה'. אבל זו היא הברית אשר אכרת עם בית ישראל אחר הימים ההם, נאום ה': אשים את תורתי בלבם וכתובה בנפשם, ואהיה להם לאל והם יהיו לי. אנשים." (ירמיהו 31:31-33)

ד. האם הבריתות היו שונות?

אכן יש הבדלים בין הברית הישנה לחדשה. בברית הישנה היו כוהני אדם שהקריבו כבשים, עיזים ועגלים למחילה על חטאים. בברית החדשה יש לנו את ישוע, הכהן הגדול האלוהי, שהקריב את עצמו ובכך סלח על חטאינו. בהקרבתו הושלמה הכהונה. כי הכבש האמיתי הוקרב וכבר אין צורך בהתייחסויות לכבש האמיתי. בעברית פרק ז' ניתן לקרוא מפסוק יב: "כי אם נשתנה הכהונה חייב בהכרח להיות שינוי בהלכה". ובהמשך מפסוק יח: "המצווה התקינה בעבר, חולשתה, אפילו מתבטלת וחסרת תועלת. בגלל "עם פטירתו של ישוע, הכהונה וקרבנותיה איבדו את משמעותם. אז אין צורך יותר בחוק (החוקים) שמגדיר את הכהונה והקורבנות. עם זאת, כמה "נוצרים" סבורים שפסוקים אלו פירושם שעשרת מצוות ה' יהוה איבדו את תוקפן במסגרת הברית החדשה.

כיצד יש להבין זאת? פסוקים ז-ט עוסקים בכהונה ואין צורך עוד בכהונה. אז זה פשוט היה יוצא מהקשרו אם מפסוק יב והלאה זה היה פתאום על עשרת הדיברות. יתר על כן, זה יסתור את כל התנ"ך, ובאופן מוזר, הוא משמש במפורש נגד השבת אבל לא נגד תשע הדיברות האחרות. אולם השבת היא חלק בלתי נפרד מעשרת הדיברות ואי אפשר פשוט להפריד מהן. "כי כל המקיים את כל התורה אך נכשל במצוה אחת, אשם בכל" (יעקב ב':10).

אז התנאים בברית החדשה הם כמו בברית הישנה. אלה לא השתנו. ציות לעשרת הדברות נדרש באופן שווה בברית הישנה והחדשה. גם ישראל (היהודי) ובנו של אלוהים ישועה חיו בציות מוחלט. "ובמראהו החיצוני מצא את עצמו כאדם, הוא השפיל את עצמו ונעשה צייתן עד מוות, אפילו מות הצלב. 9 לכן גם אלוהים רומם אותו מאוד ונתן לו את השם שמעל כל שם" (פיליפים ב':8-9).

ישוע פעל לפי עשרת הדיברות. הוא היה ציית לאביו שבשמיים. האם לא כדאי ללכת בעקבות הדוגמה שלו ולנסות לעשות את אותו הדבר? ישוע אמר ביוחנן י"ד:15, "אם אתה אוהב אותי, שמור את מצוותי."

ההבדל בין הברית הישנה לחדשה אינו מתייחס לעשרת הדברות, בברית החדשה עשרת הדיברות עדיין טובות. מההתחלה ועד הנצח!

טענה זו מוזכרת לעתים קרובות באופן מפתיע נגד השבת. איך זה קורה? ישוע ריפא בשבת, בדיוק כמו בכל שאר הימים. "והנה איש אשר ידו קמלה. ושאלו אותו לאמר האם מותר לרפא בשבתות? כדי שיוכלו להאשים אותו. 11 אָמַר לָהֶם, אֵיזֶה אָדָם יִהְיֶה בָּכֶם אֲשֶׁר יִהְיֶה בָּכֶם, אֲשֶׁר יִהְיֶה בָּכֶם, אֲשֶׁר יִהְיֶה בָּכֶם, אֲשֶׁר יִפְלֶל בַּבּוֹר בְּשַׁבָּת, לֹא יִקָּחֵהוּ וַיִּקְמֹהוּ? 12 כמה מעולה הוא אדם מכבשה! אז מותר לעשות טוב בשבתות" (מתי יב:10-12) אם השבת איבדה את תוקפו, מדוע ישוע אומר שמותר להטיב בשבת? האם לא צריך לברר את המצב ולומר שהשבת איבדה את תוקפה? זו תהיה הזדמנות לבשר לאנשים שהשבת אינה עוד יום המנוחה של אביו, אותו בירך פעם עבורנו בני האדם. במקום זאת העיד ישוע שהשבת עדיין בעיצומה.

"ויצא ישוע ויצא מהמקדש; וקרבו תלמידיו להראות לו את בנייני המקדש. 2 אבל הוא ענה ואמר להם: האין אתם רואים את כל הדברים האלה? באמת אני אומר לכם, לא תישאר אבן על גבי אבן שלא תישבר." (מתי כ"ד:1-2) אז ישוע ניבא את חורבן בית המקדש. אולם בפסוק כ' המשיך ואמר "אך התפללו שלא תהיה בריחתכם בחורף וגם לא בשבת" מדוע אמר ישוע לתלמידיו להתפלל שבית המקדש לא יחרב בשבת? בית המקדש לא נחרב עד כארבעים שנה לאחר מות ישוע ותחייתו. אמירה זו לא תהיה הגיונית אם כבר לא הייתה שבת או אם היא איבדה את משמעותה.

כשנשאל בפשטות מה אפשר לעשות כדי לקבל חיי נצח, אמר ישוע באופן אישי, "[...] אבל אם אתה רוצה להיכנס לחיים, שמור את המצוות" (מתי יט:17) שבת היא אחת מהמצוות הללו. אם הוא לא היה, התשובה הייתה שונה.

האמירה: "ישוע ביטל את השבת!" אינה מקראית. אדרבה, ישוע אמר במתי ה' מפסוקים יז-כ': "אל תדמיין כי באתי לבטל את התורה ואת הנביאים; לא באתי להתמוסס אלא להגשים. 18 כי באמת אני אומר לכם, עד יחלפו השמים והארץ, לא יחלוף ספר אחד או כיתוב אחד מן התורה, עד הושלמו הכל. 19 כל המפר את אחת המצוות הקטנות הללו ומלמד אנשים לעשות כן, ייקרא פחות במלכות השמים. אבל מי שעושה ומלמד אותם ייקרא גדול במלכות השמים." ובמתי כ"ד 35 ישוע אומר: "השמים והארץ יחלפו; אך דברי לא יחלפו."

אז ישוע אישר את הדין ובכך גם את השבת, שהיא חלק בלתי נפרד מההלכה. כשם ששמים וארץ לא נפטרו, הדין וכך גם השבת, שהיא חלק בלתי נפרד מההלכה, לא חלפו, אלא עדיין תקפים במלואם גם היום ועד יחלפו שמים וארץ.

טענה זו טוענת שישוע מילא את החוק עבורנו, ולכן איננו צריכים עוד למלא אותו. זה אומר שאני יכול לשקר, לגנוב ולרצוח כי ישוע מילא את החוק ומת על חטאינו. זה מאוד מפתיע, כי אף נוצרי כביכול לא יטען שמותר לי לעשות את הדברים האלה. ובכל זאת, זה צריך להיות בסדר לא לשמור שבת? איך זה יכול להיות? אז אתה בוחר את המצוות שאתה רוצה לדבוק בהן או לא רוצה לדבוק בהן. אנו זוכרים את ג'יימס ב' 10: "כי אם מישהו שומר את כל התורה וחוטא לאחד, הוא אשם לגמרי." ופסוק 26 ממשיך: "כי כמו שהגוף ללא רוח מת, כך מתה האמונה ללא מעשים." אין יותר מה להוסיף.

ישנם שני אירועים שהתנ"ך אומר לנו כדי להנציח את מותו ותחייתו של ישוע. האחת היא הטבילה. "האם אינך יודע שכולנו שהוטבלנו לישוע המשיח הוטבלנו למותו? 4 כך נקברנו עמו באמצעות הטבילה למוות, כדי שכשם שהמשיח קם מן המתים בכבוד האב, כך גם אנו צריכים ללכת בחידוש החיים. 5 אבל אם נטועים אתו באותו מיתה, נהיה גם בדמות תחייתו" (רומים ו':3-5) ו"נקברים עמו בטבילה; "באשר גם אתה קמת באמונת אלוהים, אשר הקים אותו מן המתים." (קולוסים ב':12) אז ניתן לומר בוודאות שהטבילה היא סמל למוות ותקומה ואינה יום ראשון!

ישוע גם נתן לנו דוגמה: "באותה עת ישוע בא מהגליל אל יוחנן בירדן כדי להיטבל על ידו. 14 אבל יוחנן מנע ממנו ואמר: אני צריך להיטבל על ידך ואתה בא אלי? 15 אך ישוע ענה ואמר לו: ויהי עתה. לכן ראוי לנו לקיים כל צדקה. אז הוא הרשה לו לעשות את זה." (מתי ג':13) אז הוא הגיע לירדן כמבוגר כדי להיטבל, לקבור את הזקן ולקום כאדם חדש. זו הייתה התייחסות למותו האמיתית ולתחייתו. מאז הוטבלנו באופן אישי ברוח על ידו. מאז, טקסי טבילת המים אינם תקפים יותר. טבילת תינוקות מעולם לא תוארה בתנ"ך ולכן היא נחשבת לטקס לא תנ"כי. אבל עוד על זה במקום אחר. זה אמור להיות על השבת.

האירוע השני שבו מוות ותקומה הם הנושא הוא בערב הסדר של פסח, המכונה גם הסעודה האחרונה בקרב הנוצרים. קראנו על כך בלוקס כ"ב 19-20: "ויקח את הלחם, הודה, שבר ונתן להם לאמר: זהו גופי אשר ניתן עבורכם; זה לזכרי! 20 גם הכוס שלאחר הסעודה לאמר "הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי אשר נשפך לכם".

אז הנה יש לנו שני אירועים שמצביעים על מותו ותחייתו של ישוע. כזה שמתבצע ברוח, שיכול להיות תהליך קבוע, אבל גם אירוע שבא לידי ביטוי בפסטיבל וכך ניתן לחגוג ולהנציח אותו מדי שנה בפסח. אולם אין כל סימן שמכאן והלאה יש לקחת את יום ראשון לאזכרה, או להחליף מעתה את השבת, יום המנוחה של ה'. כהערה צדדית, ישוע כבר קם לתחייה ביום ראשון, מה שאולי מעיד על כך שהוא כבר קם לתחייה בצאת השבת, אבל זה יהיה נושא אחר לעת עתה.

אבל העובדה היא שאין הוראה בכל התנ"ך שצריך לחגוג את יום ראשון או להנציח את תחיית המתים ביום ראשון. בוודאי שאין ראיות מדוע יש להעביר את יום המנוחה של אלוהים ליום ראשון בגלל תחייתו של ישוע.

עם זאת, יש אזכורים רבים בכתבי הקודש של התנ"ך שלנו, עם הנחיות ברורות, שרוב האנושות לא רוצה לדבוק בהן. חבל מאוד שאנשים עושים מצוות משלהם ומתעלמים מהמצוות שאלוהים יהוה נתן לנו בני האדם. אנחנו לא צריכים לחשוב בעצמנו הרבה. אנחנו רק צריכים לעשות מה שאלוהים האב אומר לנו ולהאמין ובטוח בדברו. זה ימלא את הברית.

ברצוני להציג ציטוט מהכנסייה הקתולית: "יום ראשון הוא מוסד קתולי וניתן להצדיק את קדושתו על בסיס עקרונות קתוליים. ... מתחילת הכתובים ועד סופו, אין קטע אחד המצדיק את שינוי יום המנוחה השבועי מהיום האחרון בשבוע לראשון". (העיתונות הקתולית, סידני, אוסטרליה, אוגוסט 1900)

אפילו הכנסייה הקתולית מציינת שדחיית יום המנוחה הייתה והינה מעשה אנושי גרידא. מה אומר התנ"ך? "[...]הנה, ציות עדיף על קורבן[...]" (שמואל א' ט"ו 22) וישוע אומר במתי ט"ו: "אבל לשווא הם מכבדים אותי בהוראת תורות שהן מצוות בני אדם". השליח פטרוס מזהיר גם עם שליחים אחרים: "[...] יש לציית לאלוהים יותר מאשר לבני אדם!" (מעשי השליחים ה':29)

כעת אין בתנ"ך קריאה ישירה לקדש את יום ראשון, אבל יש מקומות בתנ"ך שבהם מבואר שחלק מהשליחים פגשו את ישוע עצמו גם ביום ראשון. יוחנן ב' 19: "כשהיה ערב ביום הראשון של השבוע, ודלתות המקום שבו התאספו התלמידים נסגרו מפחד היהודים, בא ישוע ועמד ביניהם ואמר להם: שלום. יהיה איתך![שלום]" נכון שישוע הופיע לתלמידים ביום ראשון. עם זאת, השאלה היא מדוע הם התאספו ביום ראשון? האם זה כדי שיוכלו לחגוג את יום ראשון? לא, תן לזה להיות רחוק! הם פחדו לחייהם מהיהודים כי ישוע נצלב והם נודעו כחסידיו. אבל כשהיהודי והכהן הגדול ישוע באו אליהם פתאום ב"שלום" משמח ונתן להם תקווה, הם ראו שה' יהוה גדול מהכל ובנו של ה' ישוע, בעל הטבע האלוהי, כבש את המוות. אז זו הייתה פגישה כמו בימים רבים אחרים.

לשירות אין בעיקר קשר ליום המנוחה. ניתן לקיים תפילות בכנסייה בכל יום. אולם, יום המנוחה עם עבודת קודש במיוחד שזוכרת ומשבחת את ה' הוא בשבת, היום השביעי בשבוע! זה שהתלמידים נפגשו לא אומר שהם סגדו אוטומטית, או קידשו את יום ראשון, או שינו את יום המנוחה ליום ראשון! הם נפגשו בפחד ובמצוקה, הם כנראה גם התפללו, אבל הם כנראה היו עושים את זה בכל יום אחר במצב הזה.

התזה: "פול הטיף ביום ראשון ושבר לחם" נפוצה מאוד. את הבסיס לתזה זו ניתן למצוא במעשי השליחים 20:7, שם כתוב: "ביום הראשון של השבוע, כאשר התאספנו לשבור לחם, שוחח איתם פאולוס, ברצונו לעזוב למחרת. ו האריך את הנאום עד חצות". יש לזכור כי בלוח השנה היהודי (תנ"כי) של התקופה, יום מתחיל בערב היום בשקיעה, כפי שציווה ה' יהוה וכפי שמתואר גם בתנ"ך. . ולא בחצות כמו בלוח השנה הקתולי שלנו. בלוח המקראי, היום הראשון בשבוע, יום ראשון, מתחיל במוצאי שבת, כלומר לאחר צאת השבת.

אז בפסוק המתואר לעיל, פול נשא את נאומו עד חצות. אם זה היה ביום ראשון הרומי, הוא היה מדבר עד יום שני המקראי (כלומר היום השני בשבוע). אז הטיף פאולוס ושבר לחם בערב שבת, וזה היה יוצא דופן כי הוא רצה לנסוע כמתואר בפסוק. פסוק ט' מתאר: "וישב בחור בשם אוטיכוס בחלון; הוא נפל בשינה עמוקה בגלל שפול דיבר כל כך הרבה זמן, ומוצף משינה, הוא נפל מהקומה השלישית ונאסף מת. 10 וירד פאולוס והטיל את עצמו עליו, ויאחז בו, ויאמר אל תשמע; כי נשמתו בו! 11 ויעלה שוב וישבר לחם ויאכל וידבר איתם זמן רב עד עלות השחר ויצא. יב אבל הם הביאו את הנער בחיים ולא מעט ניחמו." הלחם נשבר רק לאחר אירוע זה ולכן יש להבין אותו כיוצא מן הכלל, כי שליח לא רצה לנסוע כל יום ראשון ולהציל חיי אדם בטרם ישבור את לחם.

אולם, גם כאן אין כל אינדיקציה שיש להפוך את החריג הזה לכלל או מדוע אי אפשר להשאיר את יום המנוחה של ה' על כנו. איך שלא תקרא את זה, הטקסט הזה לא מצדיק את הקדושה הכללית של יום ראשון. יש להזכיר גם שאם קוראים את כל הפרק, יום ראשון מוזכר רק בדרך אגב כדי לתאר רצף זמן כרונולוגי. פרק זה עוסק באירועים רבים וחשובים ולאו דווקא בימים בודדים בהם התרחשו. גם שבירת לחם אינה טקס פולחן במובן המסורתי, כפי שמתואר במעשי השליחים ב':46-47. "ויום יום המשיכו באחדות במקדש וישברו לחם בבתים ואכלו מן האוכל בשמחה ובחדוות לב, 47 מהללים את ה' וחסד עם כל העם. אבל האדון הוסיף לכנסייה מדי יום את אלה שניצלו."

לסיכום, אין קטע בתנ"ך שבו ישוע או שליח קדשו את יום ראשון. עם זאת, ישנם קטעים רבים שבהם מאשרים שאנשי העם שאהבו את ה' יהוה שמרו את השבת:

- מעשי השליחים י"ג, י"ד: "ויצאו מפרגה ויבואו לאנטיוכיה בפיסידיה, וילכו לבית הכנסת ביום השבת וישבו. 15 ואחרי קריאת התורה והנביאים, שלחו מנהיגי בית הכנסת דבר אליהם: אנשים ואחים, אם יש לכם דבר התראה לעם, דברו. לאלה שתחת החוק הפכתי כאילו אני תחת החוק (אף על פי שאיני תחת החוק), כדי לזכות באלה שתחת החוק" (לקורינתים א' ט, כ'). זה אומר ש פול הלך לבית הכנסת רק כדי לזכות ביהודים לידי נוצרים. אז לא לקדש את השבת, אלא רק להגיע ליהודים. אבל אנחנו ממשיכים לקרוא: "וכשיצאו היהודים מבית הספר, ביקשו הגויים שיגידו להם את המילים בשבת הבאה" (מעשי השליחים יג, 42) מעניין מאוד שלא היהודים ביקשו. פאולוס בשבת הבאה להטיף שוב בבית הכנסת, אבל לגויים! אז הגויים שמרו שבת ורצו לדעת יותר על כך! בפסוק הבא (44) אנו ממשיכים לקרוא: "בשבת שלאחר מכן כמעט כל העיר התכנסה לשמוע את דבר ה'." אפשר לתאר לעצמך כמה גדולה הייתה השירות כאשר כמעט כל העיר התכנסה לשמוע פאולוס להטיף בשבת ולקדש את השבת! אבל זה לא היה הדיווח היחיד. בואו לקרוא עוד:

- "כפי שהיה נוהג פאולוס לעשות, הוא נכנס אליהם ודיבר אליהם מתוך הכתובים בשלוש שבתות" (מעשי השליחים יז:2) ועוד:

- "ביום השבת יצאנו לחוף הים מחוץ לעיר, שם נהגו להתפלל, וישבנו ודיברנו עם הנשים שהיו שם ביחד" (מעשי השליחים טז, יג) אבל זה ממשיך:

- "ולימד בבית הספר בכל השבתות, ולימד גם יהודים וגם יוונים." (מעשי השליחים יח, ד) "וישב שם שנה וששה חודשים מלמד את דבר האלוהים" (מעשי השליחים יח, יא) א. שנה ושישה חודשים הם שבעים ושמונה שבועות. אז פאולוס הטיף בהרבה יותר משבעים שבתות; אם נכלול את אלה שהוזכרו לעיל, יש יותר משמונים מהאלה המוזכרות שעליהן הטיף פאולוס באופן מופגן. עובדה זו מערערת את הטיעון שפול הטיף ביום ראשון. כך שהטיעון נגד שבת אינו בר קיימא בהתבסס על עובדות מקראיות. התנ"ך אומר זאת באופן חד משמעי בברית הישנה ובברית החדשה: השבת היא יום המנוחה הקדוש של ה' יהוה. זה לא יום ראשון או כל יום אחר. גם פאולוס קידש את השבת כמו כל שאר הגויים שהתגיירו.

בטיעון הקודם הופרך שהשליח פאולוס העביר את השבת ליום ראשון. למרות זאת, עדיין יש ספקים. אז בואו נראה מה אומרים השליחים. פאולוס אמר: "כי אני מתענג בתורת אלוהים לפי האדם הפנימי" (רומים ז':22) הוא ממשיך ואומר ברומים ג':31: "כיצד? האם אם כן אנו מבטלים את החוק באמונה? רחוק יהיה! אבל אנחנו מכוננים את התורה." לקורינתים הוא כותב את הדברים הבאים: "להיות נימול זה כלום, ולא להיות נימול זה כלום, אלא לשמור את מצוות אלוהים" (1 לקורינתים ז':19) השליח פאולוס אישר את החוק. על שינויים לא דובר, להפך, הודגשה חשיבות המצוות.

השליח יוחנן כתב: "אחים, אני לא כותב לכם מצווה חדשה, אלא את הציווי הישנה שהייתה לכם מלכתחילה. הציווי הישנה הוא המילה אשר שמעת מלכתחילה." (יוחנן א' ב, ז) יוחנן מדגיש גם את תקפותן של המצוות שהיו שם מלכתחילה. אז הטיעון שהשליחים העבירו את השבת ליום ראשון הוא שקרי. להיפך, הציווי הישנה הודגש והודגש. שמירת יום ראשון תהיה שינוי גדול, עליו היו דיונים רבים. כאשר הועברה ברית המילה מהבשר לרוח, כבר היו דיונים סוערים וארוכים. אי אפשר לדמיין את הדיונים שהיו מופעלים על ידי שינוי יום המנוחה. גם אלה התרחשו, אך לא מוזכרים בתנ"ך, אלא כ-300 שנה מאוחר יותר במועצת ניקאה, שבה, על פי הוראת הקיסר קונסטנטינוס, השבת נאלצה לפנות מקום ליום ראשון. ומאז שומרי שבת נרדפים ומקופחים. עוד על כך בטקסט אחר.

אבל גם אם השליחים היו משנים את השבת ליום ראשון, האם זה עדיין חל עלינו? האם היו מוסמכים לשנות את מצוות ה'? מצוות ה' יהוה, אשר ה' עצמו כתב באבן באצבעו? השבת שקידש שם ישוע המשיח בן ה'? האם השליחים יכולים פשוט לשנות זאת? התשובה היא לא ברור. לשליחים לא הייתה כל כך סמכות. אז גם אם היו מחליפים שבת, זה היה פסול עבורנו כי ה' ה' גם הוא למעלה מהשליחים. אולם לא שינו שבת אלא להיפך, הדגישו את חשיבותה. הם לא זזו ולא שינו את יום המנוחה של ה'. הם היו צייתנים לחלוטין.

זה יהיה חילול השם להסיר את הדיבר הרביעי, שמאשר את אלוהים יהוה כבורא. השליחים הבינו היטב את חשיבות החוק. כי רק דרך החוק אנחנו מבינים שאנחנו חוטאים. ורק באמצעות החוק אנו מבינים שאיננו יכולים להציל את עצמנו. ורק דרך החוק אנו מבינים את הצורך שלנו במושיע. החוק נועד להראות לאנשים את מחלתם הקטלנית. החוק הוא האבחנה! כעת עומדת לאדם הבחירה אם לקבל את התרופה בדמות ישוע המשיח ולהתרפא כדי שיוכל לחיות לנצח, או שמא יעדיף להכחיש את האבחנה שלו ולשכנע את עצמו שהוא בריא, לא לקבל את התרופה ועל ידי כך להיות. בטוח המוות בוחר.

לאמירה זו אין בסיס תנ"כי, כי בשום מקום בתנ"ך אנו קוראים שכנסיות אספו מנחות ביום ראשון. בתנ"ך אנו קוראים את הדברים הבאים ב-1 לקורינתים ט"ז:2: "ביום הראשון של כל שבוע ישכב כל אחד מכם ויאסוף לפי מה שיש לו, כדי שבבואי לא יהיו התכנסויות." האם. זה אומר לאסוף תרומות בשירות בכנסייה? פול ממליץ למאמינים לשים קצת כסף בצד ביום ראשון. האם זו פגישה? פול רק ממליץ לשים משהו בצד לעצמך. כדי שכשפול מגיע בשבת, הכסף מוכן ולא צריך לאסוף קודם.

אז איך מגיעים לרעיון שהוצאת כסף בצד ביום ראשון מעניקה ליום ראשון משמעות מיוחדת ואף מחליפה את השבת הקדושה? אם אני מפקיד כסף לחשבון החיסכון שלי מדי שבוע, האם היום מיוחד ואולי אפילו קדוש שבו אני מבצע את ההעברה הזו? אז בשבילי, היום מיוחד יותר שבו אני יכול לבזבז את הכסף על מה שחסכתי עבורו. צריך גם לזכור שתנאי העבודה אז לא היו כמו היום. העובדים לא קיבלו שכר חודשי, אלא היו עובדי יום. לכן הגיוני שהעובד יפריש חלק מהשכר הראשון שלו בשבוע לאחר יום העבודה הראשון שלו. גם פסוק זה מאשר שיום ראשון היה יום עבודה רגיל, כי מאיפה עוד יבוא הכסף ביום הראשון של השבוע אם לא מהעבודה שנעשתה לתת לשליח בשבת?! הטענה שיש לחגוג את יום ראשון מסיבה זו אינה תואמת את העובדות. אז אפשר לומר בבטחה שזה לא ויכוח ליום ראשון, אלא מוכיח שיום ראשון היה וצריך להיות יום עבודה רגיל.

כהוכחה לכך שיום ראשון הוא יום הנצח, ניתן הפסוק הבא: "הייתי ברוח ביום ה' ושמעתי מאחורי קול רם כחופר" (התגלות א':10) בפסוק זה. מתאר את יוחנן כמי שנמצא ברוח ביום יהוה. לא כתוב דבר על יום ראשון בפסוק זה. אז איך מגיעים למסקנה שיום ראשון הוא יום ה'? יש כמה פסוקים בתנ"ך שקובעים ששבת הוא יום ה':

- "אם תסיט רגליך מהשבת ולא תעשה כרצונך ביום הקדוש שלי, קרא לשבת תענוג ויום קדוש לה' [...]" (ישעיהו ל"ח, יג).

- "ששת ימים תעבדו; אבל היום השביעי הוא השבת הגדולה והקדושה שבה אתם מתכנסים. לא תעשה בו מלאכה; כי שבת ה' היא בכל מושבותיכם" (ויקרא כ"ג, ג).

- "ששת ימים תעבדו; אבל את היום השביעי תשמרו, שבת מנוחת ה'. כל העושה בה ימות." (שמות ל"ה:2)

אז ישעיהו ומשה מאשרים שהשבת היא יום ה'. אבל ישוע גם מאשר זאת בכך שהוא אומר על עצמו במרקוס ב' 28: "אז גם בן האדם הוא אדון השבת." ישוע הוא אדון השבת או השבת הוא יום ה' ישוע המשיח.

אז ניתן לומר בוודאות שהתנ"ך מתייחס לשבת, ולא ליום ראשון, כיום ה'.

כמה "נוצרים" טוענים שכל הימים זהים. זה לא משנה באיזה יום עבד אלוהים. אמירה זו מודגשת עם הפסוק הבא: "אחד שומר יום אחד לפני השני; אבל השני שומר את כל הימים אותו דבר. יהא כל אחד בטוח בדעתו." (אל הרומים י"ד:5) לאחר הפסוק הזה כבר אין הבדל בין הימים השונים. כל הימים זהים. מה פול רוצה להסביר לנו באמירה זו? האם זה אומר יום המנוחה השבועי? האם פול מתכוון לשבת? איך יכול להיות שפול אומר מילים כאלה? כי אלוהים יהוה עצמו קרא לשבת "קדושה"! במקום אחר, פאולוס קורא לחוק, כולל שבת, "קדוש"! האם פאולוס סותר את האל יהוה ואת עצמו גם כאן? האם סתירה זו קיימת בתנ"ך?

אמנם, הפסוק אינו קל להבנה. לכן עלינו להסתכל על זה בהקשר ולראות על מה פאולוס מדבר בהקשר הזה ומה הוא רוצה לומר. אז הנה רומים י"ד מפסוקים א' עד ח': "ברוכים הבאים לחלשי אמונה ואל תבלבלו את מצפונם. 2 אדם חושב שהוא יכול לאכול כל מיני דברים; אבל מי שחלש אוכל עשבים. 3 אל יבוז מי שאוכל את מי שאינו אוכל; ואל ידון מי שאינו אוכל את האוכל; כי אלוהים קיבל אותו. 4 מי אתה שתשפוט עבד נכרי? הוא עומד או נופל לאדונו. אבל בהחלט יכול להיות שהוא מורם; כי אלוהים יכול להקים אותו. 5 אחד שומר יום אחד לפני השני; אבל השני שומר את כל הימים אותו דבר. שכל אחד יהיה בטוח בדעתו. המחכה לימים עושה זאת לה'; וְכֹל אֲשֶׁר יַחְשֹׁב לֹא יַעֲשֶׂה גַּם לַיהוָה. מי שאוכל אוכל לה', כי מודה לה'; מי שלא אוכל לא אוכל לה' ומודה לה'. 7 כי איש מאיתנו לא חי לעצמו ואיש לא מת לעצמו. ח אם נחיה, נחיה ליהוה; אם נמות, נמות ליהוה. לפיכך, בין נחיה ובין שנמות, אנו של ה'".

אנו ממשיכים לקרוא מפסוקים 14-21 את הדברים הבאים: "אני יודע ובטוח בה' ישוע שאין דבר שכיח בפני עצמו; רק למי שסופר את זה כמשותף, זה משותף לו. 15 אבל אם אחיך מתאבל על אוכלך, אינך הולך באהבה. אל תקלקל עם האוכל שלך את מי שבשבילו מת המשיח. 16 על כן ודא כי אוצרך לא יחולל. 17 כי מלכות אלוהים אינה אכילה ושתייה, אלא צדקה ושלום ושמחה ברוח הקודש. מי שמשרת את המשיח בכך הוא נעים לאלוהים וראוי לבני אדם.

19 הבה נשאף אפוא לשלום ולטובת רעהו. 20 אל תפריע לעבודת ה' למען האוכל. אמנם הכל טהור; אבל לא טוב למי שאוכל את זה בעבירה של מצפונו".

אז על מה פול מדבר בהקשר כאן? מדובר בעיקר בדעות, אוכל, אוכל, שתיה, דברים נקיים וטמאים. עלינו גם לקחת בחשבון שמגוון רחב של קהילות התכנסו ברומא. אנשים שונים עם תרבויות שונות והרגלים שונים מפינות שונות של כדור הארץ עם מנהגים ומנהגים שונים. אין זה מפתיע שהיו הבנות ודעות שונות לגבי אמונה. ובהקשר הזה אפשר גם להבין טוב יותר על מה פאולוס מדבר. חלק מהאנשים חשבו שיום מסוים או יום צום הם מיוחדים, עבור אחרים אלה היו רק ימים רגילים. פאולוס מורה כאן למאמינים שלא לשפוט/לגנות אחד את השני.

פאולוס אינו מדבר על השבת בפסוקים הנ"ל. אז בהקשר זה די לא סביר שפול מתכוון לשבת. פול מנסה לשמור על שלום בקהל ומבקש מהמאמינים לכבד זה את זה. יתר על כן, פאולוס מציין במפורש את הנושאים השנויים במחלוקת כדעות. כאן אנחנו אפילו לא מדברים על מצוות ה'. זה לא יכול להיות על עשרת הדברות, כי הם לא דנים בכל הסעיף. ברומאים 3:13 פאולוס אומר בבירור: "[...] אנו מאשרים את החוק." חוק אלוהים הוא מעל דעותיהם של בני אדם. לאן נגיע אם כל אחד יעשה את הכללים שלו לפי הסטנדרטים שלו? אחד מקדש את יום ראשון, אחר חמישי, ושלישי שלישי כיום ה'. חשוב לדעת שיש דברים שה' יהוה משאיר לאנשים, לגביהם הוא יכול להחליט ולפעול באופן חופשי על פי ידיעתו ומצפונו ועדיין לא נופלים מחוץ לברית. עם זאת, יש גם דברים שיהוה אלוהים קובע לאנשים לעשות כדי להישאר בברית. כשזה מגיע לשני, עשרת הדיברות, לא משנה איזו דעה יש לי עליהם.

פול דיבר כאן על דעות. גם לשבת לא היה זכר. לא כל הימים זהים, ה' יהוה רק בירך את היום האחד הזה, שבת!

הפסוק הרביעי בפרק העשירי ברומיים גורם לדיונים סוערים בעניין ההלכה ובכך גם השבת, שם כתוב: "כי המשיח קץ התורה; מי שמאמין בו צדיק". במבט ראשון נראה כאילו ישוע הוא קץ החוק ושהיא בוטלה. מה פול רוצה לומר כאן? במקום אחר מלמד פאולוס את הדברים הבאים: "[...] כי דרך התורה באה ידיעת החטא" (רומים ג':20) וברומים ד' 15: "[...] אבל במקום שאין חוק, אין עבירה . "האם פול סותר את עצמו? בשלב מסוים הוא אומר שהחוק חשוב, בשלב אחר הוא מדבר על סוף החוק.

נניח שהחוק הגיע לסיומו, מה זה אומר? בלי החוק אין יותר חטא ולכן אין עוד עבירה על החוק. אז אין מידה של טוב ורע. האם אמירה זו אינה סותרת את דבריו של ישוע במתי ה' 17-18: "אל תדמיין כי באתי לבטל את התורה או הנביאים; לא באתי להתמוסס אלא להגשים. 18 כי באמת אני אומר לכם, עד שייעלמו השמים והארץ, לא תיעלם האות הקטנה ביותר ואף חלק אחד של התורה, עד שיתקיים הכל. אז נראה שהפסוק לעיל סותר את הפסוקים הללו בתנ"ך. אבל לפני שנדבר כאן על סתירה, הבה נבדוק האם ייתכן שיש טעות בתרגום:

בטקסט המקורי מוזכרת המילה "טלוס", שתורגמה כסוף. אז בואו נחפש תרגומים נוספים של המילה הזו "טלוס". בוויקיפדיה, המילה "טלוס" מתורגמת מיוונית עם המילה הגרמנית "מטרה". בדודן, "טלוס" פירושו "מטרה", מטרה [סופית].

הבה נתבונן בפסוק אחר שמשתמש גם הוא במילה "טלוס": "ואף על פי כן סוף המצוה אהבה מלב טהור ומצפון טוב ואמונה סתומה" (טימותיאוס א', ה').

בתרגומו של לותר, א' פטרוס א' 9 מתורגם באופן הבא: "והביא את קץ אמונתך, דהיינו ישועת נפשך." בעוד התרגום שלכטר אומר: "כאשר אתה סוחב את קץ אמונתך, ישועת נפשך!" בתרגום שלכטר, פסוק זה מתורגם ביתר דיוק.

אם נתרגם נכון את המילה "טלוס", הפסוק שהוזכר לעיל פירושו: "כי המשיח הוא מטרת החוק […]" פירוש הדבר שהפסוק בתנ"ך אינו סותר עוד פסוקים אחרים. אז ישוע הוא לא סוף החוק, אלא מטרת החוק. מטרת החוק היא להוביל אותנו אל ישוע. החוק לא יכול להציל אותי או להצדיק אותי. החוק לא מגנה. מטרת החוק היא לשכנע אותנו באשמתנו ובכך להוביל אותנו אל ישוע, שיוכל לשחרר אותנו מאשמה ומחטא. ישוע הוא המטרה. על זה עוסק כל ההקשר. בפסוק (3) לפני שאנו קוראים: "כי מכיוון שהם אינם מכירים בצדקת אלוהים ומבקשים להקים את צדקתם, הם אינם כפופים לצדקת אלוהים." פאולוס רצה להבהיר שאין טעם לעבור דרך רצון להציל חוקיות ויצירות משלך. אבל ישוע ההוא צדקתנו והצדקתנו. ושנוכל להינצל רק דרכו.

אם נאמין בישועה, אם נאהב אותו, נפעל על פי עשרת הדיברות של ה' מיוזמתנו - לא כדי לעשות את עצמי צדיק, אלא כי אני פשוט לא יכול לעשות שום דבר אחר!

עדיין יש אנשים חסרי אמונה שמרשים לעצמם להתפתות בויכוחים כאלה. יש לומר את הדברים הבאים: בגרמניה אנו קוראים לימים:

יום ראשון "יום אל השמש" (יום ראשון), יום שני "יום מאדים" (יום שני), יום שלישי "יום טיו" (יום שלישי), יום רביעי "יום וודאן/אודין" (יום רביעי), יום חמישי " יום תור/בעל" (יום חמישי), שישי (יום פרייה - יום שישי) ושבת (יום שבתאי - יום שביעי - שבת).

איך זה במדינות אחרות? בעברית הוא עדיין מעוצב כמו במקור:

יום ראשון, "יום ראשון", יום שני, "יום שני", יום שישי, "יום שלישי", יום רביע, "יום רביעי", יום חמישי, "יום חמישי", יום שישי, "יום שישי", שבת, "לנוח".

לדוגמה, בברזיל ובפורטוגל הימים הם:

דומינגו "יום דומיניק הקדוש, שהקים את המסדר הדומיניקני הקתולי" (ראשון), סגונדה-פיירה "היום השני" (שני), טרקה-פיירה "היום השלישי" (שלישי), קוורטה-פיירה "היום הרביעי" (רביעי) , קווינטה-פיירה "היום החמישי" (חמישי), סקסטה-פיירה "היום השישי" (שישי), סבאדו "שבת" (היום השביעי).

אז זה היה אחרת, במקור הימים פשוט היו ספורים, רק שבת תוארה באופן משמעותי כ"יום מנוחה" ולכן הודגשה כמיוחדת במיוחד. אבל העם הגרמני חשב שעדיף לעבוד לאל בכל יום ולכן לא רק שהשבת אבדה, אלא שהיא גם איבדה את משמעותה לחלוטין כי כל יום שירת אל. (ראה https://de.wikipedia.org/wiki/Wochentag): "שבעת הימים של השבוע הבבלי נקראו על שם כוכבי הלכת בתפיסת העולם הגיאוצנטרית הנראים לעין בלתי מזוינת (שמש, ירח, מאדים, מרקורי , יופיטר, ונוס, שבתאי), שנראו בעצמם כאלים בזמן מתן השם. כאשר העם הגרמני למד על שמות אלה במאה ה-4, הם שינו את שמם על שם שמות האלוהויות הגרמניות שהתאימו בערך לאלים הרומיים. במהלך ההתנצרות נעשו ניסיונות מאוחר יותר לדכא את השמות האליליים הללו, אך הדבר הצליח רק במידה מוגבלת במדינות דוברות גרמנית בימי רביעי ושבת.

חבל מאוד שכיום, אחרי יותר מאלפיים שנה, עדיין עומד לדיון באיזה יום עלינו לשמור כדי לקיים את הברית. זה כל כך קל לעשות את הדבר הנכון אם אתה לומד את דבר אלוהים בתנ"ך ביסודיות. אנשים בעמדות הנהגה בכנסייה במיוחד צריכים לעשות זאת ולקדם זאת בצורה למופת. במקום זאת, הם עוסקים בדיונים חסרי טעם, למרות שדבר אלוהים כל כך ברור בתנ"ך.

למרבה הצער, אנשים מקשרים רק את השבת ליהדות ואפילו לא מבינים שהיא חלה באותה מידה גם על נוצרים. הנצרות יצאה מהיהדות. ישוע היה/הוא יהודי! אנו מתפללים לאלוהי ישראל יהוה. מה עוד צריך לקרות כדי שנוכל להכיר בשורשים היהודיים שלנו ולעקוב אחריהם? השבת היא חלק גדול מזה!

לפעמים השבת הופכת למבחן כשאנחנו מסתבכים עם משפחה, חברים או מעסיקים בגלל שמירת שבת. אבל גם בזמני מבחן, הקב"ה לא משאיר את יהוה לבדו, אלא עובר את זה איתנו. והנאמנות לעליון תמיד משתלמת.

השבת אינה נטל. זה יום מיוחד שבו אתה לוקח הרבה זמן - למען אלוהים! הוא שם בשביל אנשים. הוא משמש להרפיה, לגילוי דבר אלוהים ולהפסקה מהעבודה. שבת היא ברכה. בשבת אנחנו מטעינים כדי שיהיה לנו מספיק אנרגיה להמשך השבוע. כל מי ששומר על זה מסודר יבחין בכך במהירות בעצמו. פשוט נסה את זה לזמן מה! 

מקורות: www.YouTube.com טקסט חיפוש: "האם נוצרים חייבים לשמור את השבת? חלקים 1-4, שמחה באמונה" (2017)

מהדורות התנ"ך הבאות צוטטו: שלאטר (1951); אלברפלדר (1905); לותר (1912)

https://de.wikipedia.org/wiki/Wochentag (2019)