ישנם סוגים רבים ושונים של תפילה. מי מהם הוא הנכון?

כנראה שאין דרך אחת נכונה לומר תפילה. כדי לעשות זאת, תחילה עליך להיות ברור מה נעשה בתפילה באופן כללי. התפילה משמשת ליצירת קשר עם הנצחי, אלוהי אברהם. לכן התפילה משמשת לתקשר עם הנצחי. התפקיד השני שיש לתפילה הוא ענווה. כי אני סוגד להוויה רק כאשר אני משפיל את עצמי לפני ההוויה הזו. בתפקיד שלישי, התפילה מזכירה לנו גם את המילים שעלינו לגלות בחיינו. מכיוון שאלוהים חי בליבנו באמצעות דברו, זו כנראה התפקיד החשוב ביותר, שכן כל האחרים נוטים להדגיש נקודות חיצוניות. עם זאת, הנצחי חי בנו באמצעות דברו. זה אומר שהוא מכיר את הלב שלנו ולכן אנחנו כמעט ולא תלויים בשני התפקידים האחרים.

ביהדות מנסים את השחר במניין. דוונן היא צורת התפילה היהודית. כי תפילות הן בקשות. אבל ביהדות מבקשים מעט מהקב"ה, אלא מברכים שבח ותודה ואם מבקשים משהו, זה עבור אחרים או עבור עם ישראל או האנושות כולה. מניין מתאר את מספר האנשים שנאספו ביום. מניין מורכב מעשרה אנשים לפחות ומתבסס על מספר המרגלים שסיירו בעיר יריחו לפני שנכבשה. ככלל, נעשה שימוש ב-dawent בעברית עתיקה, שכן חלק מהמילים מעברית או שאינן מוצאות תרגום משמעותי או רק תרגום נגזר לשפות אחרות. למשל, המילה הגרמנית "שלום" היא רק חלק קטן במשמעות של "שלום" העברי המקיף שנתן הנצח.

עם זאת, אין רק צורה או שפה אחת בכל הנוגע לתפילה. כמובן, בורא כל השפות יודע כל שפה. לכן כל מה שעוקב אחר כללים מסוימים מותר. מה הם הכללים האלה?

מצד אחד, יש את כללי התקשורת. כללי תקשורת הם אוניברסליים וקלים לאימוץ. יש גם ספרות, מדיה וקורסים אם לא חונכת על פי כללי תקשורת טובה בילדותך. לא מזיק להמשיך לשדרג את עצמך בקורסים קטנים, למשל באינטרנט. במילים פשוטות, זוהי הדרך הסבלנית, המכבדת והידידותית לתקשר. מילולי ולא מילולי. תקשיב יותר במקום לדבר.

אז הכללים ליצירת קשר עדיין חלים. מאחר והנצחי, כיצור כל יכול, נהנה מעמדה ייחודית מעל כל החברה, יש להסדיר את המגע בהתאם. כלומר, כשאתה מברך את הבוס שלך בכבוד, דמיין שאתה מברך נשיא. הנצחי חשוב ועוצמתי אפילו יותר מנשיא, אז תחשבו עד כמה ניתן ליצור קשר מכבד, צנוע, יראת כבוד וידידותי זה מבלי לאבד את המעשיות. גם הכתובים אומרים הרבה על זה. עם זאת, כמה דברים נשארים בידי כל אחד.

אחרון חביב, כללי הענווה, יראת שמים, כבוד ללא תנאי ואהבה ללא תנאי בהם אנו מקיימים את תפילותינו בהכרת תודה ובתשומת לב מלאה. יותר מאהבה לאבותינו ולאמהותינו. כי הבורא ברא לא רק אותנו, אלא גם את כל אבותינו, מה שצריך לעטוף אותנו בהכרת תודה ואהבה אינסופית אליו.

אם אנחנו משתמשים בכללים האלה כמסגרת לתפילתנו, התוכן כבר לא חשוב יותר. כי בתוך המסגרת הזו אין מקום למילה רעה, אסור להתפשט חוסר כבוד, אבל צריך לפקוח עין מקרוב על הגאווה של עצמכם, אסור שהיא תהיה גדולה מדי. זה עובד הכי טוב אם נמשיך להזכיר לעצמנו שלא היינו קיימים ללא הבורא שלנו. שום דבר לא היה קיים בלעדיו ולא היו פעולות אנושיות אלמלא התאפשר לאנשים לעשות זאת על ידי הנצח.

אבל אנשים גם עושים הרבה שטויות ועבודות רעות?! זה נכון, הם מחליטים לעשות את זה במודע או שלא במודע. אך ללא הבורא, השטן ובכך התכונות הרעות לא היו קיימות. לא יהיה לנו רצון חופשי בלי רוע בעולם, כי אם לא היו אפשרויות, למה שנבחר? הנצח יודע מה הוא עושה ולנו נותר רק לכוון את רצוננו לקבל את ההחלטות שהבורא עצמו ממליץ לנו. את אלה ניתן למצוא בכתבי הקודש.

בעת התפילה, חשוב לשים לב ליציבה הפיזית, הנפשית והרוחנית ולסגוד לאדם הנכון. אבל האם לא כולנו מתפללים לאלוהים? כן, אבל לאילו? את מי אנחנו ממליצים? האם אנו מתפללים לנצח? ליהוה? לאלוהי אברהם? נאומים אלו ודומים הם ללא ספק הטובים ביותר. או שאנחנו קוראים לו ישוע או מוחמד או אפילו רוח קודש? האם אנו אולי מתפללים למלאכים או לשליחים? האם אנו מתפללים למה שנקרא "קדושים"? רחוק יהיה!

עלינו לעבוד את האב, לא את הבן. עלינו לעבוד את הנצחי, לא את משרתיו. עלינו לעבוד את הבורא הכול יכול, לא את הפמליה שלו. עלינו לשלוח את תפילתנו לכתובת הנכונה, אחרת זה לא יהיה בענווה וכבוד לבוראנו!

האם עלינו להתפלל בכיוון מסוים? יש מתפללים לכיוון הכעבה, יש לכיוון הכותל. יש שמשתמשים במחצלת תפילה ויש שמשתמשים במחרוזת תפילה. חלק מתפללים כורעים, חלק מתפללים בשקט או בעמידה. חלק מתפללים יחפים וחלק בגלימות. הפרטים הללו חשובים לנצח רק אם הם נעשים מהלב ולכבודו בלבד. אם יש סיבות אחרות מאחורי זה, אתה יכול להחליף את הפרטים האלה לאחרים כרצונך או פשוט להשאיר אותם בשקט. לאלוהים אכפת רק ממה שנעשה מהלב ולכבודו. בכל מקרה, התפילות שלנו חייבות להיות מלאות אמונה, כלומר במקרה של משאלות, עלינו להיות בעלי אמונה איתנה שהמשאלות יתגשמו. מכיוון שהנצח נמצא בכל מקום, כולל בליבנו, מראה חיצוני בקושי צריך לשחק תפקיד.

שמעתי שאמונה לוקחת יותר מדי זמן. תפילה ולימוד הם זמנים שאני מתגעגע אליהם במקומות אחרים!

אז תסביר לי למה אנשי העסקים המצליחים ביותר הם בדרך כלל אנשים שמאמינים באלוהי אברהם! עבור הנצחי, מרחב וזמן אינם מכשולים. הוא יצר אותם! התורה אף מזכירה אירועים שבהם החלל והזמן שונו על ידי אלוהים לטובת עבדיו. אז אל תפחד לבלות מספיק זמן בתפילה, אבל אל תזניח את האחריות שלך שגם עליהן קיבלת אחריות מאלוהים, כמו משפחה או עבודה. אנחנו יכולים לסמוך על אלוהים בכל דבר, אבל לא לאתגר אותו בשביל הכיף.

אבל התפילות שלי נענו גם כשדיברתי עם ישוע, ג'וזף הקדוש או מוחמד! אלוהים שומע את כל התפילות, לא משנה למי הן מופנות. הוא רואה לתוך הלבבות ויודע מי מנסה ברצינות ליצור איתו קשר. אבל עכשיו כשאתה יודע שאף אחד לא צריך להיות אלוה מלבד הנצחי עצמו, עליך להתאים את תפילתך.

אבל ישוע אמר להתפלל דרכו?! ישועה אמר את זה. אבל הוא מעולם לא אמר: סגדו לי! הוא נתן לנו את תפילת האדון, לא את תפילת הבן! "דרכו", מה זה אומר? זה אומר לחיות כמוהו ואז להתפלל כמוהו. הוא היה יהודי. הוא יהודי. הוא התפלל כמו יהודי. הוא חי כמו יהודי. הוא היה כהן גדול יהודי. האם אתה חי כמו כהן גדול יהודי? אתה חי כמו נביא? אם לא, למה לא? החיים שלנו שייכים לנצח. חיו והתפללו עם המודעות הזו.

חשוב שנתפלל בגישה נכונה של הלב. פחות לאתגרים שלנו ויותר לאתגרים של אחרים! לא מול קהל כדי להרשים, אלא בחדר שקט כדי להרשים את היוצר לבד. לא לבד, אלא כל אחד לעצמו. שלבו תפילה בשגרת היומיום שלכם לעתים קרובות ככל האפשר. אולי תתחיל עם כמה דקות בבוקר. ואז עם עוד כמה דקות בערב. אם התוכן לא ברור או חסר, יש ספרי תפילה יהודיים שיעזרו (סידורים). בסידור, בייחוד ביהודים ליברליים, יש הרבה תשובות לשאלה מה אפשר להתפלל. זה אולי קצת חריג בהתחלה להתפלל על פי טקסטים קבועים, אבל זה עוזר למצוא הרגל ולא ללכת לאיבוד בתפילות ממוקדות בעייתיות, אלא להתמקד בשבח והכרת תודה.

תפילין (המכונה גם תפילין) היא טקס תפילה שבו מוצמדות לזרוע ולראש זוג קופסאות עור המכילות כתבי קודש. זהו מעשה סמלי שנועד להזכיר לנו את הקשר בין הנצח לעמו. דברים ו, ח אומר, "כתוב את המילים האלה על סרט כתזכורת וקשר אותו סביב ידיך ומצחך". עם זאת, לא כתוב באילו הזדמנויות או באיזו תדירות ולכמה זמן. בנוסף, ניתן לראות בצורה מטפורית גם את ההוראה שאסור לנו לשכוח את המילים (לכתוב אותן על המצח), לכן הטביעו אותן בזיכרון שלנו ופעלו לפיהן בכל עת (רשמו אותן על הידיים). לכן, זו החלטה של כל אדם בנפרד אם הוא רוצה להניח תפילין או לא.

טלית, הנקראת גם טלית, לובשת כדי לסייע בקיום מצוות התפילה ולהזכיר למאמינים לחזק את הקשר שלהם לנצח. גברים רבים לובשים את הטלית במהלך תפילת שחרית או בחגים. גם לנשים מותר ללבוש את הטלית. עם זאת, אין דרישה מפורשת ללבוש כיסוי זה במיוחד במהלך התפילה.

"דבר אל בני ישראל ותגיד להם לעשות ציצית בפינות בגדיהם... שיהיו לכם ציצית למען תראו אותם ותזכרו את כל מצוות ה' ותקיימו אותם". (מספרים 15:38-39). השוליים בבגד מרובע נקראים ציצית. החוטים והקשרים שלהם מסתכמים ל-613 מצוות בגימטריא. לכל אות עברית יש ערך מספרי. הערך המספרי של 5 האותיות למילה העברית ציצית מסתכם ב-600. מכיוון שיש לנו שמונה חוטים וחמישה קשרים על זוג ציציות, זה נותן את הסכום של 613. זה אומר שחוטי ההצגה הם בניגוד לתפילה חוטים שהוזכרו לעיל. כלים מוזכרים למעשה כמצווה, אבל לא רק לתפילה, אלא בכל זמן שבו אדם ער או בחברתו.

בחלק מהדתות מומלץ לכסות את הראש בעת התפילה. עם זאת, רק כמה חדית'ים מזכירים שהנביא מוחמד וחבריו כיסו את ראשם בזמן התפילה. זה נחשב בעיני מוסלמים רבים כמנחה את הנוהג שלהם לענוד חיג'אב. דתיים רבים משתמשים בכיפה כדי לבטא את הקשר שלהם למסורת היהודית או המוסלמית או לעם היהודי. גברים צפויים לכסות את ראשם בעת תפילה, במסגד או בבית כנסת. כמו כן, מקובל לחבוש כיפות או חיג'אב באירועים חברתיים כמו חתונות או פסטיבלים תנ"כיים. כמה נשים דתיות אורתודוקסיות חובשות גם כיפות. זה נתפס כאות של יראת כבוד לנצח.

התנ"ך ממליץ ב-1 לקורינתיים י"א:4-7 שגברים יכסו את ראשם בזמן התפילה, בעוד שנשים חושפות את ראשן. בתורה, במדבר ה, יח, מוזכר שבטקסים דתיים מסוימים אישה צריכה לכסות את שערה.

בשני הטקסטים הדתיים יש התייחסות לחבישת כיסוי ראש בעת התפילה, אך המלצות אלו מתפרשות ומתורגלות באופן שונה על ידי קהילות דתיות שונות. אולם אין ציווי מפורש מהנצח המחייב זאת.

כללי התפילה בתורה (תנ"ך) אינם מפורטים כמו בכתבים דתיים אחרים. התורה נותנת הנחיות כלליות יותר לתפילה, כגון:

1. התפלל לנצח לבדו.

2. התפללו באופן קבוע בזמנים ספציפיים (לדוגמה, בוקר וערב).

3. התפללו בענווה וברצינות.

4. להתפלל בלב כנה ובמסירות שלמה.

כמו כן ישנן תפילות וברכות מסוימות המוזכרות בתורה, כגון הברכה לפני האכילה ותפילת שמע. אבל באופן כללי, התורה נותנת לאנשים את החופש לעצב את חיי התפילה שלהם לפי שיקול דעתם ואמונתם.

התנ"ך מכיל קטעים רבים המדגישים את התפילה כתרגול רוחני חשוב. ישוע עצמו לימד את תלמידיו כיצד להתפלל ונתן להם את תפילת האדון כתבנית לתפילותיהם (מתי ו:5-13). התנ"ך מפרט כמה כללי התנהגות לתפילה, כמו שצריך לעשותה בשתיקה ולא לראווה (מתי ו' 5-6) ושיש להתפלל ברצינות ומתוך כוונה טהורה (מתי ו' 7-8) . בתנ"ך אין קודי לבוש ספציפיים לתפילה, אך מסורות מסוימות ממליצות להתלבש בצניעות והולם.

התנוחה בתפילה יכולה להשתנות, מכריעה (אפסים ג':14) ועד לעמידה (מרקוס יא':25). תפילה בריקוד או בשירה מוזכרת בתורה, כגון בתהילים 150, שנאמר "הלל אותו בתופים ובריקודים, הלל אותו בחוטים ומקטרות!" (פסוק 4).

אין כלל בתנ"ך או בתורה לאיזה כיוון יש להתפלל. יש אנשים שמתפללים לכיוון ירושלים או הר הבית, ואחרים מתפללים בכיוון אחר. בעולם האסלאמי, מאמינים בדרך כלל מתפללים לכיוון הכעבה במכה. חשוב לקיים את יחס הלב הנכון בעת התפילה, כי הנצח שומע תפילות מכל הכיוונים.

היחס לתפילות הריקוד משתנה בהתאם למסורת הדתית. במסורות יהודיות ואיסלאמיות רבות, ריקוד נתפס כסוג של התמסרות ופולחן רוחני, בעוד שבחלק מהזרמים הנוצריים הוא עשוי להיראות כלא הולם או אפילו חוטא. גם לקהילות יהודיות משיחיות יש דעות שונות לגבי האם תפילות ריקוד מקובלות או לא. בסופו של דבר, ההחלטה האם ריקוד מאומץ כביטוי של פולחן תלויה בקהילה הפרטית ובמסורת הדתית שלה. בסופו של דבר, כנראה שגם יחס הלב בזמן תפילת הריקוד קובע זאת. אם זה רק כדי להרשים אחרים, זה בהחלט לא מכובד כאילו זה נהוג אך ורק למען הנצח ואולי אפילו לבד.

דיבור בלשונות מוזכר בכתבי קודש שונים בתנ"ך. חלק מהקטעים מרמזים שזו הייתה מתנה אלוהית, אחרים מראים שהיא לא הובנה ואולי אפילו נעשה בה שימוש לרעה. 1 לקורינתיים 14:2 אומר, "כי המדבר בלשון מדבר לא לבני אדם אלא אל הכול יכול; כי איש אינו מבין; הוא מדבר תעלומות ברוח." זה נותן את הרושם שדיבור בלשונות הוא מתנה שהנצח נותן למאמינים כדי לתקשר איתו ישירות.

דיבור בלשונות נחשב בתור מתנה אלוהית בתנ"ך. עם זאת, הפרשנות והטיפול בו בקרב מאמינים יכולים להשתנות מאוד. עם זאת, גם הקוראן וגם התורה מדגישים את חשיבות ההבנה וההבנה האחד של השני.

להלן מספר תפילות לדוגמה מתוך "סידור התפילה לאלוהי אברהם" (טרם פורסם):